מספרים עלינו

תקופה של חוסר וודאות כלכלית מציבה בעיה לא פשוטה בכל הנוגע לחלוקת רכוש בקרב זוגות פרודים וגרושים. כיצד משפיע משבר הקורונה על הדרך שבה יחולק הרכוש בין בני הזוג?

אתם מוזמנים לצפות בהסבר שנתתי בתכנית “סוגרים חשבון” על הקשיים בדרך חלוקת רכוש במשבר הקורונה ובמצבי חוסר וודאות, וגם לשמוע פתרון אפשרי לחלוקה צודקת ומותאמת למצב הנוכחי.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

כולנו יודעים שקיימים הבדלים בהתייחסות לנושאי פרידה וגירושין בין בני זוג, בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים. אך מה הם אותם הבדלים והאם הם קריטיים?

בתחומים מסוימים אין משמעות לסוג הערכאה בה תידון התביעה, אולם במקרים אחרים יש לכך חשיבות קריטית. תביעות רכושיות, מזונות האשה והילדים ואף שאלות של משמורת והסדרי ראיה נידונים באופן שונה בכל אחד מבתי המשפט.

בתביעות רכושיות, במקרים בהם יש פערים משמעותיים ביכולת הכלכלית, בהכנסה ובכישורים המקצועיים של בני הזוג, בית המשפט לענייני משפחה ימנה מומחה שיעריך את פערי ההשתכרות ואת שווי הזכויות הרשומות על אחד מבני הזוג (למשל, עסק) והנטייה היא לבצע איזון שווה בין הצדדים. לעומת זאת, בבתי הדין הרבניים מתעלמים מפערי השתכרות ולא מאזנים אותם, וכן נוטים לראות נכס או זכויות שרשומות על שם אחד מבני הזוג כשייכים לאותו צד בלבד.

בתי הדין הרבניים מייחסים חשיבות להיבטים מוסריים של התנהגות בני הזוג ולשאלה מי “אשם” בפירוק התא המשפחתי, בבואם לדון בנושאי הרכוש, גם אם לא באופן מוצהר או מודע, בעוד שבבתי המשפט לענייני משפחה אין לשיקולים אלה משקל. בהתאם לנסיבות הפרידה עשויים להיות לכל אחד מבני הזוג שיקולים להעדיף מערכת אחת על פני השניה.

בנושא מזונות האישה בתי הדין הרבניים נוטים לפסוק מזונות אישה גבוהים יותר, בקלות רבה יותר ומבלי להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של אישה שלא עובדת. לעומתם, בתי המשפט פוסקים מזונות אישה באופן מצומצם ובסכומים נמוכים משמעותית. לכן, בתי הדין הרבניים הם זירה נוחה יותר לנשים ששכרן נמוך ולעומתן שכר בן זוגן גבוה.

הבדל נוסף הוא בפסיקת מזונות ילדים: בתי המשפט פוסקים לפי הלכה חדשה יחסית, שמבחינה בין ילדים מתחת לגיל 6 שלגביהם מוטל עיקר החיוב על האב, לבין ילדים שמעל גיל 6, שלגביהם נדרשת גישה שוויונית בין האב והאם. פסיקה זו, אינה מקובלת על בתי הדין הרבניים, אשר פוסקים מזונות לא שוויוניים גם לגבי ילדים שמעל גיל 6.

גם בענייני משמורת קטינים וזמני שהות, בבית הדין תיתכן גישה שונה מאשר בבית המשפט.

התפיסה השונה מביאה בהכרח גם לתוצאות שונות, ולכן יש חשיבות מכרעת לסוג הערכאה שתדון בעניין. כל עניין ונסיבותיו המיוחדות יביא להעדפה שונה בין מערכות המשפט השונות.  

להתייעצות אישית ראשונית ניתן לפנות אלי בטופס שלמטה.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

כתבנו בעבר על חלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים ועל חלוקת עסק או חברה בין בני זוג.
מה קורה במקרה של פערי השתכרות משמעותיים בין בני הזוג? איך מחלקים את הנכסים במקרים כאלה?

המשפט כבר מזמן הכיר בזכותו של בן הזוג החלש כלכלית לקבל “פיצוי” בגין פערים אלו, במקרים המתאימים.
הפרקטיקה היא להעריך את כושר ההשתכרות העתידי של בן הזוג החזק כלכלית, ועל סמך הערכה זו לפסוק סכום חד פעמי שישולם על ידו לבן הזוג האחר.

הבעיה היא שמדובר בספקולציה. מה יקרה אם בעתיד אותו בן זוג “חזק” יחלה ויאבד לחלוטין את כושר השתכרותו? התוצאה היא שהוא שילם סכום גדול על חשבון עתיד שלא יתממש. כך גם כאשר מתרחש משבר כלכלי (או אחר) שלא היה צפוי, ואשר גורם להפחתה משמעותית של ההשתכרות של בן הזוג “החזק”.

בפועל, הניסיון של מומחים חשבונאיים להעריך את כושר ההשתכרות לעתיד, הופך להיות בבחינת ניחוש באפילה.

הפתרון שהוצע כבר בעבר, הוא שבית המשפט יקבע תשלומים עיתיים במקום תשלום אחד גדול וחד פעמי. כלומר, לקבוע שבן הזוג “החזק” כלכלית ישלם מדי חודש סכום קבוע לבן הזוג האחר, לתקופה מסוימת. זאת כפי שנעשה באופן שגרתי לגבי מזונות ילדים. היתרון של פתרון זה הוא שכמו במזונות ילדים, אם חל שינוי מהותי בעתיד או מתברר שהתחזית לגבי ההכנסות בעתיד התבדתה, אפשר לפנות שוב לבית המשפט ולהפחית או לבטל את התשלום. כלומר מדובר בכלי גמיש שמאפשר עשיית צדק חלוקתי בין הצדדים. החיסרון הוא, שלא מתקיימת אותה הפרדה רכושית סופית שבאופן מסורתי המשפט שואף לייצר בין בני זוג שנפרדים.

הביקורת על השאיפה לייצר הפרדה רכושית סופית, אינה חדשה. כאמור, פסיקת בתי המשפט עדיין לא שם. אך זה בדיוק תפקידו של עורך הדין – לשכנע את בית המשפט שהגיעה העת לקביעת כללים חדשים לאיזון רכושי וכלכלי בין בני זוג שנפרדים, כללים שמותאמים למצב הנוכחי ומאפשרים חלוקה הוגנת וצודקת, המחייבת גמישות, במקום להמר על עתיד לא ודאי ולהטיל את התוצאות של הפסד בהימור זה, באופן מלא על ראשו של אחד מבני הזוג בלבד.

אנחנו סבורים שנכון יהיה לקבוע מנגנונים גמישים יותר של איזון רכושי בין בני זוג שנפרדים, באותם המקרים שהזכרנו, בשל חוסר הוודאות ואי היכולת המעשית לחזות באופן ריאלי את ביצועיה של חברה בעתיד או את השתכרותו של בעל מקצוע בעתיד.

 

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

כשבני זוג נפרדים, אחד הנושאים החשובים ביותר שעומדים על הפרק, הוא חלוקת הרכוש ביניהם. המחלוקות הרכושיות והכספיות, הן אלו שבמרבית המקרים גורמות לסכסוך בין הצדדים, סכסוך שמתגלגל לבית המשפט.

איך מחלקים את הנכסים כאשר מצבת הנכסים היא מורכבת, למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק באמצעות חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ?

לגבי נכס מסוג חברה, גישת בתי המשפט היא שיש לשום את השווי של החברה, ועל הצד שהחברה רשומה על שמו לשלם לצד השני מחצית משווי זה. למעט מקרים נדירים וחריגים ביותר, בית המשפט לא יורה על העברת מחצית ממניות החברה בפועל על שם בן הזוג האחר. הערכת שווי חברות נעשית על ידי מומחים כגון רואי חשבון. יש שיטות שונות להערכת שווי חברות, אך כולן מביאות בחשבון כמרכיב עיקרי בשווי הנוכחי, את הרווחים העתידיים הצפויים של החברה, בהסתמך על ביצועיה בעבר, מצבה הנוכחי ופרמטרים שונים נוספים. כל זה טוב ויפה לגבי חברות “רגילות”, כגון עסק שמייצר נעליים או מוצר מוחשי אחר כלשהו, ומאוגד בצורה של חברה. אך מה לגבי חברות סטארט-אפ? בחברות כאלו, יש בדרך כלל רעיון לפיתוח מוצר, טכנולוגיה, אפליקציה או תוכנה כלשהי, והחברה מגייסת הון ממקורות שונים כדי לפתח את המוצר. בדרך כלל ישנם כמה סבבים של גיוס הון. אם הכל הולך טוב, המוצר יפותח, ישווק ויצליח ואז לחברה יהיה שווי רב וניתן יהיה למכור אותה ברווח משמעותי ביותר (מה שמכונה “אקזיט”). אך עד אז, למרות הרעיון המבריק וההון שהחברה גייסה, למעשה אין כל שווי לחברה. מה קורה כשבני הזוג נפרדים בשלב הראשוני של החברה? לכאורה שווי מניות החברה הוא אפס. אך ניתן לטעון שלא זו נקודת הזמן לבצע את האיזון בין הצדדים, שכן רק בעוד כמה שנים יתברר השווי האמיתי של החברה – יתכן והחברה תהיה שווה מיליונים אם המוצר יצליח, ויתכן שתהיה שווה אפס. לכן ההיגיון לכאורה מחייב דחייה של האיזון לגבי החברה, לתקופה מסוימת בעתיד. הוא הדין גם לגבי אופציות שיש לאחד מבני הזוג לרכישת מניות בחברה בה הוא מועסק, או למניות שיש לאחד מבני הזוג בחברה שכזו.

אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה: העיקרון שמנחה את בתי המשפט בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים, מכונה Clean Break – כלומר הפרדה סופית ומוחלטת בין הצדדים. המשמעות המעשית היא חלוקה סופית של הנכסים, פירוק השיתוף בנכסים משותפים, כך שכל צד מקבל את חלקו והולך לדרכו ומבלי שהצדדים נשארים שותפים ברכוש כלשהו. ההיגיון מאחורי עיקרון זה, הוא לצמצם למינימום את החיכוך בין צדדים שממילא מערכת היחסים האישית ביניהם הסתיימה, ובכך למנוע סכסוכים ומחלוקות עתידיות. לכן הגישה המסורתית היא הערכת שווי כלל הנכסים המשותפים בנקודת הזמן של הפרידה,  וחלוקתו בחלקים שווים בין הצדדים. ברור שחלוקה כזו, יכולה לקפח את בן הזוג שחברת הסטארט-אפ לא רשומה על שמו, ובעוד כמה שנים יברר שהיא שווה מיליונים. לכן בפסיקה החדשה יש אכן נטיה להורות על העברת מניות בפועל בחברות אלו, אם כי לא תמיד הדבר אפשרי מבחינת ההסכמים בין בעלי המניות בחברה עצמה.

פתרון אפשרי נוסף, שטרם אומץ ע”י בתי המשפט, הוא קביעת דחיית איזון שווי החברה בין הצדדים למועד מאוחר יותר. כלומר, לקבוע ששווי החברה לא יאוזן עכשיו, אלא האיזון ידחה בכמה שנים. אז, כשיתברר השווי האמיתי של החברה ויתברר אם אכן הפוטנציאל לאקזיט מומש או לא, יבוצע האיזון הכספי לפי נתוני אמת ולא לפי ספקולציות. כמובן שקביעה כזו, מצריכה גם קביעת מנגנונים לתקופת הביניים בה טרם מבוצע האיזון, אך לאחד מבני הזוג יש שליטה מלאה בחברה ולפיכך הוא עלול לעשות מניפולציות שונות בחברה כדי לקפח את זכויות הצד האחר. מנגנונים כאלו כוללים את הזכות של בן הזוג האחר לקבלת מידע שוטף על ענייני החברה, איסור על ביצוע פעולות מסוימות ללא אישור בית המשפט וכד’. קביעת המנגנונים המתאימים בכל מקרה, והצעתם לבית המשפט, הוא בדיוק התפקיד של עורך הדין המייצג בסוג מורכב זה של מקרים.  

 

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

משבר הקורונה מביא זוגות רבים לכדי פרידה וגירושין, שמצריכים חלוקת רכוש ביניהם. האם יש למשבר הקורונה השפעה על הדרך שבה יחולק הרכוש בין בני הזוג?

כפי שכתבנו בעבר, נקודת המוצא היא שכל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפים, הוא רכוש משותף שאת שוויו יש לאזן בין הצדדים. זאת למעט נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, או נכסים שהוסכם עליהם שלא יאוזנו בין הצדדים (כגון בהסכם ממון למשל או בהסכמה ספציפית לגבי נכס מסוים).

כאשר מצבת הנכסים כוללת עסק , חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ, המצב מורכב יותר. במצב דברים זה, יש לשום את השווי של החברה, ועל הצד שהחברה רשומה על שמו לשלם לצד השני מחצית משווי זה. הגישה המסורתית היא הערכת שווי כלל הנכסים המשותפים בנקודת הזמן של הפרידה,  וחלוקתו בחלקים שווים בין הצדדים.

משבר הקורונה מציג בפנינו בעיה לא פשוטה במצב כזה. הערכת השווי של החברה, מבוססת במידה רבה על צפי של תקבולים עתידיים. למרבה הצער, משבר הקורונה טרף את הקלפים – עסקים וחברות רבים שהיו משגשגים ובעלי שווי רק לפני המשבר, נמחקו לחלוטין. גם אלו שלא קרסו, נמצאים בחוסר וודאות. לכן הניסיון להעריך היום שווי של עסק או חברה בשיטות החשבונאיות המקובלות והמוכרות המבוססות על תקבולים בעתיד, הוא חסר ערך שכן לא ברור כלל אם יהיו תקבולים עתידיים ואם כן אז כמה.

פתרון אפשרי, הוא שבית המשפט יקבע תשלומים עיתיים במקום תשלום אחד גדול וחד פעמי. כלומר, לקבוע שבן הזוג “החזק” כלכלית ישלם מדי חודש סכום קבוע לבן הזוג האחר, לתקופה מסויימת. זאת כפי שנעשה באופן שגרתי לגבי מזונות ילדים. באופן מסורתי, קיימת שאיפה של המשפט לייצר הפרדה רכושית סופית בין בני הזוג, ולכן כיום פסיקת בתי המשפט עדיין לא מאפשרת תשלומים עיתיים עבור שווי נכסים.

ייתכן שהגיעה העת לקביעת כללים חדשים לאיזון רכושי וכלכלי בין בני זוג שנפרדים, כללים שמותאמים למצב הנוכחי ומאפשרים חלוקה הוגנת וצודקת, המחייבת גמישות, במקום להמר על עתיד לא ודאי ולהטיל את התוצאות של הפסד בהימור זה, באופן מלא על ראשו של אחד מבני הזוג בלבד.

כיצד משפיעים מצבי חירום, כמו משבר הקורונה ומבצע “שומר חומות” שחווינו לאחרונה, על התנהלות של משפחות גרושות ופרודות?

מה עושים למשל במצב בו לאחד ההורים יש ממ”ד בביתו ולאחר אין?

מוזמנים לצפות בהסבר שנתתי בתכנית “סוגרים חשבון” על ההתמודדות עם ילדים במקרים של מתיחות בין הורים במצבי חירום, וגם לשמוע טיפ מעשי איך מפעילים שיקול דעת שונה במצבים אלו.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

כשבני זוג נפרדים, אחד הנושאים החשובים ביותר שעומדים על הפרק, הוא חלוקת הרכוש ביניהם.
המחלוקות הרכושיות והכספיות, הן אלו שבמרבית המקרים גורמות לסכסוך בין הצדדים, סכסוך שמתגלגל לבית המשפט.
כידוע, משבר הקורונה הנוכחי מביא זוגות רבים לכדי פרידה וגירושין. האם יש למשבר הנוכחי השפעה על הדרך שבה יחולק הרכוש?

כדי לענות על שאלה זו, צריך קודם להבין את העקרונות לפיהן מבוצעת חלוקת הרכוש ואיזון הכספי בין הצדדים בדרך כלל. נקודת המוצא היא שכל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפים, הוא רכוש משותף שאת שוויו יש לאזן בין הצדדים. זאת למעט נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, או נכסים שהוסכם עליהם שלא יאוזנו בין הצדדים (כגון בהסכם ממון למשל או בהסכמה ספציפית לגבי נכס מסוים). במקרה הנפוץ של המשפחה הישראלית הממוצעת, הרכוש כולל את דירת המגורים (שברוב המקרים רשומה בחלקים שווים על שם שני בני הזוג), תכולת הדירה, רכב או שניים, וחסכונות ככל שקיימים בחשבונות הבנק של בני הזוג בנוסף לזכויות סוציאליות ופנסיוניות (כגון קרן השתלמות, קופת פנסיה וכד’). במקרה נפוץ זה, החלוקה די פשוטה: כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית השווי מהרכוש המשותף. הדירה תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים בין הצדדים (או שאחד מהצדדים ירכוש את המחצית של הצד האחר), שווי הרכבים והתכולה יאוזנו בחלקים שווים בין הצדדים כמו גם הכספים שקיימים בחשבונות, והחיסכון הפנסיוני יאוזן גם הוא בין הצדדים.

אך מה קורה כאשר מצבת הנכסים היא מורכבת יותר? למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק באמצעות חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ למשל? מה קורה כאשר בין בני הזוג קיימים פערים משמעותיים ביכולת ההשתכרות, למשל כאשר אחד מבני הזוג ויתר על התפתחותו המקצועית ועל קריירה והקדיש עצמו לטובת הבית והטיפול בילדים, בעוד בן הזוג האחר התפתח מקצועית והפך להיות לבעל מקצוע עם מוניטין רב וכושר השתכרות גבוה ביותר? כאן האיזון הרכושי בעת פרידה הוא מורכב יותר.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

חיסוני קורונה לילדים תופסים את הכותרות, ומעלים אל פני השטח מחלוקות רבות.
גם בין הורים פרודים וגרושים עלולות להתעורר מחלוקות לגבי חיסון של ילדיהם.
מה עושים במצב בו אחד ההורים מעוניין לחסן את הילד בעוד האחר מתנגד?

את התשובה ניתן לגזור ממחלוקות דומות בין הורים גרושים, שהוכרעו בעבר על ידי בתי המשפט.

חשוב לזכור, שעל פי החוק לשני ההורים יש מעמד שווה ואפוטרופסות מלאה על ילדיהם. כל החלטה בנוגע לילדים, צריכה להתקבל בהסכמה של שני ההורים. במידה ויש בין ההורים מחלוקת שאינם מצליחים ליישבה, יכריע בדבר בית המשפט. לכן, התנגדות של אחד מההורים לחיסון של ילדם נגד קורונה, מחייבת פניה לבית המשפט כדי שיכריע במחלוקת.

כיצד מכריע בית המשפט במחלוקות שכאלו?

בדרך כלל, בית המשפט ממנה מומחה בתחום המקצועי הרלוונטי אשר יחווה את דעתו מה ישרת את טובת הילד בצורה המיטבית. על פי רוב, המומחה מכריע לפי הקונצנזוס הרפואי באותה סוגיה.

ניתן להניח, שאם תתעורר מחלוקת דומה לגבי חיסון נגד קורונה לילדים, כלומר אם אחד ההורים יתנגד מסיבה כלשהי למתן החיסון, צפוי בית המשפט למנות מומחה אשר ייתן חוות דעת על פי מיטב המחקרים והידע המקצועי בתחום. בהתאם, צפוי מומחה בית המשפט להמליץ על מתן החיסון, וכך גם צפוי לפסוק בית המשפט.

יש לציין כי בתי המשפט כבר הכריעו בעבר במחלוקת לגבי מתן חיסונים אחרים לילדים. כידוע, יש קבוצה של מתנגדי חיסונים מטעמים שונים, לא רק לגבי חיסוני הקורונה, אלא לגבי חיסונים בכלל, מכל מיני סיבות, בין אם בשל סיבות “אידיאולוגיות” כאלו ואחרות, ובין אם בשל תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות. בתי המשפט היו נחרצים ועקביים בגישתם: בכל מקרה בו אחד ההורים התנגד למתן חיסון לילד, מהסיבות האמורות לעיל, ומומחה רפואי שמונה לא מצא שלילד המסוים שעניינו נדון יש בעיה ספציפית שמונעת ממנו מלקבל את החיסון, הורה בית המשפט על מתן החיסון, למרות עמדת ההורה המתנגד לכך.

לאחרונה, עלו בכותרות מחלוקות סביב נושא חיסוני הקורונה לילדים.
מה עושים במצב בו הורים גרושים או פרודים חלוקים ביניהם ביחס לחיסון ילדיהם נגד קורונה או ביחס לטיפול רפואי אחר?

מוזמנים לצפות בהסבר שנתתי בתכנית “סוגרים חשבון” על הפתרון למחלוקת שכזו, מה השאלה המרכזית שבית המשפט יבחן בסכסוך וכיצד יכריע בעניין.