מחלוקות בין הורים לגבי מתן ריטלין לילדים

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

ריטלין – כן או לא?

לפני כמה שנים טיפלתי במקרה שבו היתה מחלוקת בין הורים גרושים על מתן תרופת הריטלין לילד בן 8. המורה בבית הספר חשדה שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז לאור התנהגותו והמליצה על הפנייתו לאבחון מתאים. מסקנות האבחון היו חד משמעיות – הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז קשה. ההמלצה היתה לתת לילד ריטלין (או תרופה דומה שתתאים עבורו), כאשר הצפי היה שתחת השפעת התרופה יחול שיפור דרמטי ביכולתו של הילד להתמודד עם המשימות הלימודיות בבית הספר, יפחתו עד מאוד הבעיות ההתנהגותיות שלו, ולכל זה תהיה השפעה רבה על דימויו העצמי ובריאותו הנפשית. האם אותה ייצגתי, תמכה במתן התרופה לילד, אך האב היה “מתנגד אידיאולוגי” לריטלין וראה בכך בבחינת “סימום” של הילד שלא לצורך.

בלית ברירה, לאחר שכל הניסיונות לשכנע את האב נכשלו, פנינו לבית המשפט וביקשנו צו שיחייב מתן ריטלין לילד, חרף התנגדות האב.

כיצד מכריע בית המשפט במחלוקות שכאלו?
בדרך כלל, בית המשפט ממנה מומחה בתחום המקצועי הרלוונטי אשר יחווה את דעתו מה ישרת את טובת הילד בצורה המיטבית. באותו מקרה, בית המשפט מינה נוירולוג ילדים.

ואיך מכריע המומחה? על פי רוב, המומחה מכריע לפי הקונצנזוס הרפואי באותה סוגיה.
במקרה זה, כצפוי, המומחה שמינה בית המשפט המליץ על מתן ריטלין לילד, וכך פסק בהתאם גם בית המשפט.

חשוב לזכור, שעל פי החוק לשני ההורים יש מעמד שווה ואפוטרופסות מלאה על ילדיהם. כל החלטה בנוגע לילדים, צריכה להתקבל בהסכמה של שני ההורים. במידה ויש בין ההורים מחלוקת שאינם מצליחים ליישבה, יכריע בדבר בית המשפט. לכן, התנגדות של אחד מההורים למתן טיפול רפואי או נפשי לילד, והעדר הסכמה בין ההורים, מחייבת פניה לבית המשפט כדי שיכריע במחלוקת.