שווי עתידי של חברה בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

כשבני זוג נפרדים, אחד הנושאים החשובים ביותר שעומדים על הפרק, הוא חלוקת הרכוש ביניהם. המחלוקות הרכושיות והכספיות, הן אלו שבמרבית המקרים גורמות לסכסוך בין הצדדים, סכסוך שמתגלגל לבית המשפט.

איך מחלקים את הנכסים כאשר מצבת הנכסים היא מורכבת, למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק באמצעות חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ?

לגבי נכס מסוג חברה, גישת בתי המשפט היא שיש לשום את השווי של החברה, ועל הצד שהחברה רשומה על שמו לשלם לצד השני מחצית משווי זה. למעט מקרים נדירים וחריגים ביותר, בית המשפט לא יורה על העברת מחצית ממניות החברה בפועל על שם בן הזוג האחר. הערכת שווי חברות נעשית על ידי מומחים כגון רואי חשבון. יש שיטות שונות להערכת שווי חברות, אך כולן מביאות בחשבון כמרכיב עיקרי בשווי הנוכחי, את הרווחים העתידיים הצפויים של החברה, בהסתמך על ביצועיה בעבר, מצבה הנוכחי ופרמטרים שונים נוספים. כל זה טוב ויפה לגבי חברות “רגילות”, כגון עסק שמייצר נעליים או מוצר מוחשי אחר כלשהו, ומאוגד בצורה של חברה. אך מה לגבי חברות סטארט-אפ? בחברות כאלו, יש בדרך כלל רעיון לפיתוח מוצר, טכנולוגיה, אפליקציה או תוכנה כלשהי, והחברה מגייסת הון ממקורות שונים כדי לפתח את המוצר. בדרך כלל ישנם כמה סבבים של גיוס הון. אם הכל הולך טוב, המוצר יפותח, ישווק ויצליח ואז לחברה יהיה שווי רב וניתן יהיה למכור אותה ברווח משמעותי ביותר (מה שמכונה “אקזיט”). אך עד אז, למרות הרעיון המבריק וההון שהחברה גייסה, למעשה אין כל שווי לחברה. מה קורה כשבני הזוג נפרדים בשלב הראשוני של החברה? לכאורה שווי מניות החברה הוא אפס. אך ניתן לטעון שלא זו נקודת הזמן לבצע את האיזון בין הצדדים, שכן רק בעוד כמה שנים יתברר השווי האמיתי של החברה – יתכן והחברה תהיה שווה מיליונים אם המוצר יצליח, ויתכן שתהיה שווה אפס. לכן ההיגיון לכאורה מחייב דחייה של האיזון לגבי החברה, לתקופה מסוימת בעתיד. הוא הדין גם לגבי אופציות שיש לאחד מבני הזוג לרכישת מניות בחברה בה הוא מועסק, או למניות שיש לאחד מבני הזוג בחברה שכזו.

אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה: העיקרון שמנחה את בתי המשפט בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים, מכונה Clean Break – כלומר הפרדה סופית ומוחלטת בין הצדדים. המשמעות המעשית היא חלוקה סופית של הנכסים, פירוק השיתוף בנכסים משותפים, כך שכל צד מקבל את חלקו והולך לדרכו ומבלי שהצדדים נשארים שותפים ברכוש כלשהו. ההיגיון מאחורי עיקרון זה, הוא לצמצם למינימום את החיכוך בין צדדים שממילא מערכת היחסים האישית ביניהם הסתיימה, ובכך למנוע סכסוכים ומחלוקות עתידיות. לכן הגישה המסורתית היא הערכת שווי כלל הנכסים המשותפים בנקודת הזמן של הפרידה,  וחלוקתו בחלקים שווים בין הצדדים. ברור שחלוקה כזו, יכולה לקפח את בן הזוג שחברת הסטארט-אפ לא רשומה על שמו, ובעוד כמה שנים יברר שהיא שווה מיליונים. לכן בפסיקה החדשה יש אכן נטיה להורות על העברת מניות בפועל בחברות אלו, אם כי לא תמיד הדבר אפשרי מבחינת ההסכמים בין בעלי המניות בחברה עצמה.

פתרון אפשרי נוסף, שטרם אומץ ע”י בתי המשפט, הוא קביעת דחיית איזון שווי החברה בין הצדדים למועד מאוחר יותר. כלומר, לקבוע ששווי החברה לא יאוזן עכשיו, אלא האיזון ידחה בכמה שנים. אז, כשיתברר השווי האמיתי של החברה ויתברר אם אכן הפוטנציאל לאקזיט מומש או לא, יבוצע האיזון הכספי לפי נתוני אמת ולא לפי ספקולציות. כמובן שקביעה כזו, מצריכה גם קביעת מנגנונים לתקופת הביניים בה טרם מבוצע האיזון, אך לאחד מבני הזוג יש שליטה מלאה בחברה ולפיכך הוא עלול לעשות מניפולציות שונות בחברה כדי לקפח את זכויות הצד האחר. מנגנונים כאלו כוללים את הזכות של בן הזוג האחר לקבלת מידע שוטף על ענייני החברה, איסור על ביצוע פעולות מסוימות ללא אישור בית המשפט וכד’. קביעת המנגנונים המתאימים בכל מקרה, והצעתם לבית המשפט, הוא בדיוק התפקיד של עורך הדין המייצג בסוג מורכב זה של מקרים.