מספרים עלינו

ייפוי כוח מתמשך הוא כלי משפטי חדש יחסית במשפט הישראלי, שמאפשר לכל אדם לעצב מראש כיצד יטפלו בו ובענייניו, אם וכאשר הוא לא יהיה מסוגל לעשות זאת בעתיד.

החוק קובע כי מרגע שאדם הופך לבגיר בגיל 18, הוא כשיר לבצע כל פעולה משפטית ולטפל בענייניו. אך מצב זה יכול להשתנות, כאשר היכולת של האדם לטפל בענייניו, נגרעת באופן משמעותי או אובדת לגמרי. בדרך כלל המצבים האלו אופייניים לגיל המבוגר – דמנציה או מצב רפואי אחר שגורם לירידה קוגניטיבית. אך יתכנו גם מצבים דומים בגיל צעיר יותר, כגון בשל מחלה או תאונה.

עד לאחרונה, קבע החוק שכאשר אדם אינו כשיר עוד לטפל בענייניו, יש למנות לו אפוטרופוס. המשמעות של מינוי אפוטרופוס היא מרחיקת לכת. למעשה מדובר בשלילה מוחלטת של האוטונומיה של הפרט, כאשר האפוטרופוס הממונה הופך להיות הגורם המוסמך היחידי לטפל בכל ענייניו של האדם – הרכושיים, הרפואיים והאישיים. לדוגמא, אדם שמונה לו אפוטרופוס לא יוכל לבצע אפילו פעולות פשוטות בחשבון הבנק שלו, כגון למשוך כסף בסכום כלשהו. ודאי שלאדם לא תהיה גם שליטה כיצד יטפל בו האפוטרופוס, אשר מוקנות לו סמכויות גורפות לקבוע כיצד האדם יטופל מבחינה רפואית, היכן יגור, וכד׳.

תפקיד האפוטרופוס גם כרוך בפיקוח של המדינה. האפוטרופוס חייב לפעול לטובת האדם שלגביו התמנה וכן להגיש דיווחים שוטפים לאפוטרופוס הכללי, שהוא גוף מפקח של המדינה.

יש לכך הצדקה במצבים קיצוניים של אי כשירות, כגון דמנציה מתקדמת או מצב רפואי הפוגע קשות ביכולת הקוגניטיבית. אך ניסיון החיים מלמד, שישנם הרבה מצבי ביניים, בהם קיים גריעה מסוימת מהכשירות, אך לא מוחלטת.

התפיסה העדכנית מבקשת לשמר ככל שניתן את האוטונומיה של הפרט, גם במצבים של מוגבלות פיזית או נפשית, ולהעמיד את האדם במרכז ולא את מוגבלותו. לכן, הנטיה כיום היא למעט ככל שניתן במינוי אפוטרופוס ולעשות זאת רק כאשר אין ברירה אחרת.

בהתאם, תוקן החוק בשנת 2016 והוספו בו חלופות למינוי אפוטרופוס, ובראשן ייפוי כוח מתמשך. ייפוי כוח מתמשך, הוא למעשה מסמך שבו אדם יכול לקבוע מראש, כשהוא עדיין כשיר, מי יטפל בו אם וכאשר לא יהיה כשיר, וגם לתת הנחיות ספציפיות ומפורטות כיצד יטופלו ענייניו השונים. הדבר מאפשר לנו לעצב מראש את הטיפול בנו ובעניינינו בעתיד, בהתאם להעדפות, לערכים ולאינטרסים שלנו.

דוגמא: אדם תמך כלכלית בבנו והעביר לו מדי חודש סכום למימון שכר הדירה שלו. אם יהפוך להיות בלתי כשיר וימונה לו אפוטרופוס, האפוטרופוס לא יוכל להמשיך את התמיכה החודשית. אך בייפוי כוח מתמשך, יכול אותו אדם לפרט בהנחיות שהוא מבקש שהממונה עליו יעביר מתוך כספיו כל חודש סכום לבנו בגובה שכר הדירה שלו. כך, רצונו ימשיך להיות ממומש גם לאחר שיהיה בלתי כשיר. אותו דין חל לגבי תרומות לגופים שחשובים לאדם הממנה, או לגבי מתנות שירצה שינתנו בעתיד מתוך רכושו, למשל לנכדיו. באחד המקרים, קבע הממנה בייפוי כוח מתמשך שכל אחד מנכדיו יזכה למימון של לימודי תואר ראשון מתוך כספיו.

דוגמא נוספת: הממנה יכול לקבוע כיצד יטופל והיכן יגור. למשל, ממנה קבעה בייפוי כוח מתמשך, שככל שמצבה הרפואי והסיעודי יאפשר זאת, היא תמשיך להתגורר בביתה ולא תועבר למוסד כלשהו, גם אם הדבר יצריך העסקת מטפלת ששכרה ישולם מתוך כספיה. ככל שמצבה לא יאפשר מגורים בבית, קבעה האישה הוראות בדבר סוג ואיכות המוסד בו תהיה וכן הוראות כיצד לטפל בדירת מגוריה.

דוגמא נוספת היא של מנכ״ל של חברה גדולה בעלת פעילות עסקית נרחבת ובינלאומית, שקבע בייפוי כוח מתמשך כיצד תנוהל החברה מטעמו על ידי שני בניו שנקבעו כממונים, כולל הוראות מפורטות לגבי קבלת החלטות עסקיות שונות.

יתרון חשוב נוסף של ייפוי כוח מתמשך, הוא שבניגוד לאפוטרופסות, אין פיקוח של המדינה. מדובר במסמך וולונטרי שנחתם על ידי הממנה והממונה, מופקד אצל האפוטרופוס הכללי, ונכנס לתוקף כאשר האדם הופך להיות בלתי כשיר או בהתקיים תנאים אחרים שהממנה עצמו יכול לקבוע בייפוי הכוח. ברגע שנכנס לתוקף, הממונה הופך להיות מוסמך לטפל בכל ענייניו של הממנה, אך לפי ההנחיות ובתנאים שנקבעו ועוצבו מראש על ידי הממנה.

מדובר בכלי משפטי חדש וחשוב, המאפשר לכל אדם, בפרט לאנשים בגיל מבוגר, לעצב את עתידם ואת הטיפול בהם וברכושם, לפי רצונם, העדפותיהם ובהתאם להוראותיהם.

שילוב נכון של ייפוי כוח מתמשך, צוואה והסכמים משפחתיים אחרים, יכול לאפשר לנו תכנון נכון של טיפול בעניינינו השונים וכן העברה של רכוש משפחתי לדור הבא, בצורה חכמה ובמתאם לרצונותינו, ערכינו והעדפותינו.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

ריטלין – כן או לא?

לפני כמה שנים טיפלתי במקרה שבו היתה מחלוקת בין הורים גרושים על מתן תרופת הריטלין לילד בן 8. המורה בבית הספר חשדה שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז לאור התנהגותו והמליצה על הפנייתו לאבחון מתאים. מסקנות האבחון היו חד משמעיות – הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז קשה. ההמלצה היתה לתת לילד ריטלין (או תרופה דומה שתתאים עבורו), כאשר הצפי היה שתחת השפעת התרופה יחול שיפור דרמטי ביכולתו של הילד להתמודד עם המשימות הלימודיות בבית הספר, יפחתו עד מאוד הבעיות ההתנהגותיות שלו, ולכל זה תהיה השפעה רבה על דימויו העצמי ובריאותו הנפשית. האם אותה ייצגתי, תמכה במתן התרופה לילד, אך האב היה “מתנגד אידיאולוגי” לריטלין וראה בכך בבחינת “סימום” של הילד שלא לצורך.

בלית ברירה, לאחר שכל הניסיונות לשכנע את האב נכשלו, פנינו לבית המשפט וביקשנו צו שיחייב מתן ריטלין לילד, חרף התנגדות האב.

כיצד מכריע בית המשפט במחלוקות שכאלו?
בדרך כלל, בית המשפט ממנה מומחה בתחום המקצועי הרלוונטי אשר יחווה את דעתו מה ישרת את טובת הילד בצורה המיטבית. באותו מקרה, בית המשפט מינה נוירולוג ילדים.

ואיך מכריע המומחה? על פי רוב, המומחה מכריע לפי הקונצנזוס הרפואי באותה סוגיה.
במקרה זה, כצפוי, המומחה שמינה בית המשפט המליץ על מתן ריטלין לילד, וכך פסק בהתאם גם בית המשפט.

חשוב לזכור, שעל פי החוק לשני ההורים יש מעמד שווה ואפוטרופסות מלאה על ילדיהם. כל החלטה בנוגע לילדים, צריכה להתקבל בהסכמה של שני ההורים. במידה ויש בין ההורים מחלוקת שאינם מצליחים ליישבה, יכריע בדבר בית המשפט. לכן, התנגדות של אחד מההורים למתן טיפול רפואי או נפשי לילד, והעדר הסכמה בין ההורים, מחייבת פניה לבית המשפט כדי שיכריע במחלוקת.

תקופה של חוסר וודאות כלכלית מציבה בעיה לא פשוטה בכל הנוגע לחלוקת רכוש בקרב זוגות פרודים וגרושים. כיצד משפיע משבר הקורונה על הדרך שבה יחולק הרכוש בין בני הזוג?

אתם מוזמנים לצפות בהסבר שנתתי בתכנית “סוגרים חשבון” על הקשיים בדרך חלוקת רכוש במשבר הקורונה ובמצבי חוסר וודאות, וגם לשמוע פתרון אפשרי לחלוקה צודקת ומותאמת למצב הנוכחי.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

כולנו יודעים שקיימים הבדלים בהתייחסות לנושאי פרידה וגירושין בין בני זוג, בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים. אך מה הם אותם הבדלים והאם הם קריטיים?

בתחומים מסוימים אין משמעות לסוג הערכאה בה תידון התביעה, אולם במקרים אחרים יש לכך חשיבות קריטית. תביעות רכושיות, מזונות האשה והילדים ואף שאלות של משמורת והסדרי ראיה נידונים באופן שונה בכל אחד מבתי המשפט.

בתביעות רכושיות, במקרים בהם יש פערים משמעותיים ביכולת הכלכלית, בהכנסה ובכישורים המקצועיים של בני הזוג, בית המשפט לענייני משפחה ימנה מומחה שיעריך את פערי ההשתכרות ואת שווי הזכויות הרשומות על אחד מבני הזוג (למשל, עסק) והנטייה היא לבצע איזון שווה בין הצדדים. לעומת זאת, בבתי הדין הרבניים מתעלמים מפערי השתכרות ולא מאזנים אותם, וכן נוטים לראות נכס או זכויות שרשומות על שם אחד מבני הזוג כשייכים לאותו צד בלבד.

בתי הדין הרבניים מייחסים חשיבות להיבטים מוסריים של התנהגות בני הזוג ולשאלה מי “אשם” בפירוק התא המשפחתי, בבואם לדון בנושאי הרכוש, גם אם לא באופן מוצהר או מודע, בעוד שבבתי המשפט לענייני משפחה אין לשיקולים אלה משקל. בהתאם לנסיבות הפרידה עשויים להיות לכל אחד מבני הזוג שיקולים להעדיף מערכת אחת על פני השניה.

בנושא מזונות האישה בתי הדין הרבניים נוטים לפסוק מזונות אישה גבוהים יותר, בקלות רבה יותר ומבלי להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של אישה שלא עובדת. לעומתם, בתי המשפט פוסקים מזונות אישה באופן מצומצם ובסכומים נמוכים משמעותית. לכן, בתי הדין הרבניים הם זירה נוחה יותר לנשים ששכרן נמוך ולעומתן שכר בן זוגן גבוה.

הבדל נוסף הוא בפסיקת מזונות ילדים: בתי המשפט פוסקים לפי הלכה חדשה יחסית, שמבחינה בין ילדים מתחת לגיל 6 שלגביהם מוטל עיקר החיוב על האב, לבין ילדים שמעל גיל 6, שלגביהם נדרשת גישה שוויונית בין האב והאם. פסיקה זו, אינה מקובלת על בתי הדין הרבניים, אשר פוסקים מזונות לא שוויוניים גם לגבי ילדים שמעל גיל 6.

גם בענייני משמורת קטינים וזמני שהות, בבית הדין תיתכן גישה שונה מאשר בבית המשפט.

התפיסה השונה מביאה בהכרח גם לתוצאות שונות, ולכן יש חשיבות מכרעת לסוג הערכאה שתדון בעניין. כל עניין ונסיבותיו המיוחדות יביא להעדפה שונה בין מערכות המשפט השונות.  

להתייעצות אישית ראשונית ניתן לפנות אלי בטופס שלמטה.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

כתבנו בעבר על חלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים ועל חלוקת עסק או חברה בין בני זוג.
מה קורה במקרה של פערי השתכרות משמעותיים בין בני הזוג? איך מחלקים את הנכסים במקרים כאלה?

המשפט כבר מזמן הכיר בזכותו של בן הזוג החלש כלכלית לקבל “פיצוי” בגין פערים אלו, במקרים המתאימים.
הפרקטיקה היא להעריך את כושר ההשתכרות העתידי של בן הזוג החזק כלכלית, ועל סמך הערכה זו לפסוק סכום חד פעמי שישולם על ידו לבן הזוג האחר.

הבעיה היא שמדובר בספקולציה. מה יקרה אם בעתיד אותו בן זוג “חזק” יחלה ויאבד לחלוטין את כושר השתכרותו? התוצאה היא שהוא שילם סכום גדול על חשבון עתיד שלא יתממש. כך גם כאשר מתרחש משבר כלכלי (או אחר) שלא היה צפוי, ואשר גורם להפחתה משמעותית של ההשתכרות של בן הזוג “החזק”.

בפועל, הניסיון של מומחים חשבונאיים להעריך את כושר ההשתכרות לעתיד, הופך להיות בבחינת ניחוש באפילה.

הפתרון שהוצע כבר בעבר, הוא שבית המשפט יקבע תשלומים עיתיים במקום תשלום אחד גדול וחד פעמי. כלומר, לקבוע שבן הזוג “החזק” כלכלית ישלם מדי חודש סכום קבוע לבן הזוג האחר, לתקופה מסוימת. זאת כפי שנעשה באופן שגרתי לגבי מזונות ילדים. היתרון של פתרון זה הוא שכמו במזונות ילדים, אם חל שינוי מהותי בעתיד או מתברר שהתחזית לגבי ההכנסות בעתיד התבדתה, אפשר לפנות שוב לבית המשפט ולהפחית או לבטל את התשלום. כלומר מדובר בכלי גמיש שמאפשר עשיית צדק חלוקתי בין הצדדים. החיסרון הוא, שלא מתקיימת אותה הפרדה רכושית סופית שבאופן מסורתי המשפט שואף לייצר בין בני זוג שנפרדים.

הביקורת על השאיפה לייצר הפרדה רכושית סופית, אינה חדשה. כאמור, פסיקת בתי המשפט עדיין לא שם. אך זה בדיוק תפקידו של עורך הדין – לשכנע את בית המשפט שהגיעה העת לקביעת כללים חדשים לאיזון רכושי וכלכלי בין בני זוג שנפרדים, כללים שמותאמים למצב הנוכחי ומאפשרים חלוקה הוגנת וצודקת, המחייבת גמישות, במקום להמר על עתיד לא ודאי ולהטיל את התוצאות של הפסד בהימור זה, באופן מלא על ראשו של אחד מבני הזוג בלבד.

אנחנו סבורים שנכון יהיה לקבוע מנגנונים גמישים יותר של איזון רכושי בין בני זוג שנפרדים, באותם המקרים שהזכרנו, בשל חוסר הוודאות ואי היכולת המעשית לחזות באופן ריאלי את ביצועיה של חברה בעתיד או את השתכרותו של בעל מקצוע בעתיד.

 

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ 

כשבני זוג נפרדים, אחד הנושאים החשובים ביותר שעומדים על הפרק, הוא חלוקת הרכוש ביניהם. המחלוקות הרכושיות והכספיות, הן אלו שבמרבית המקרים גורמות לסכסוך בין הצדדים, סכסוך שמתגלגל לבית המשפט.

איך מחלקים את הנכסים כאשר מצבת הנכסים היא מורכבת, למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק באמצעות חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ?

לגבי נכס מסוג חברה, גישת בתי המשפט היא שיש לשום את השווי של החברה, ועל הצד שהחברה רשומה על שמו לשלם לצד השני מחצית משווי זה. למעט מקרים נדירים וחריגים ביותר, בית המשפט לא יורה על העברת מחצית ממניות החברה בפועל על שם בן הזוג האחר. הערכת שווי חברות נעשית על ידי מומחים כגון רואי חשבון. יש שיטות שונות להערכת שווי חברות, אך כולן מביאות בחשבון כמרכיב עיקרי בשווי הנוכחי, את הרווחים העתידיים הצפויים של החברה, בהסתמך על ביצועיה בעבר, מצבה הנוכחי ופרמטרים שונים נוספים. כל זה טוב ויפה לגבי חברות “רגילות”, כגון עסק שמייצר נעליים או מוצר מוחשי אחר כלשהו, ומאוגד בצורה של חברה. אך מה לגבי חברות סטארט-אפ? בחברות כאלו, יש בדרך כלל רעיון לפיתוח מוצר, טכנולוגיה, אפליקציה או תוכנה כלשהי, והחברה מגייסת הון ממקורות שונים כדי לפתח את המוצר. בדרך כלל ישנם כמה סבבים של גיוס הון. אם הכל הולך טוב, המוצר יפותח, ישווק ויצליח ואז לחברה יהיה שווי רב וניתן יהיה למכור אותה ברווח משמעותי ביותר (מה שמכונה “אקזיט”). אך עד אז, למרות הרעיון המבריק וההון שהחברה גייסה, למעשה אין כל שווי לחברה. מה קורה כשבני הזוג נפרדים בשלב הראשוני של החברה? לכאורה שווי מניות החברה הוא אפס. אך ניתן לטעון שלא זו נקודת הזמן לבצע את האיזון בין הצדדים, שכן רק בעוד כמה שנים יתברר השווי האמיתי של החברה – יתכן והחברה תהיה שווה מיליונים אם המוצר יצליח, ויתכן שתהיה שווה אפס. לכן ההיגיון לכאורה מחייב דחייה של האיזון לגבי החברה, לתקופה מסוימת בעתיד. הוא הדין גם לגבי אופציות שיש לאחד מבני הזוג לרכישת מניות בחברה בה הוא מועסק, או למניות שיש לאחד מבני הזוג בחברה שכזו.

אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה: העיקרון שמנחה את בתי המשפט בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים, מכונה Clean Break – כלומר הפרדה סופית ומוחלטת בין הצדדים. המשמעות המעשית היא חלוקה סופית של הנכסים, פירוק השיתוף בנכסים משותפים, כך שכל צד מקבל את חלקו והולך לדרכו ומבלי שהצדדים נשארים שותפים ברכוש כלשהו. ההיגיון מאחורי עיקרון זה, הוא לצמצם למינימום את החיכוך בין צדדים שממילא מערכת היחסים האישית ביניהם הסתיימה, ובכך למנוע סכסוכים ומחלוקות עתידיות. לכן הגישה המסורתית היא הערכת שווי כלל הנכסים המשותפים בנקודת הזמן של הפרידה,  וחלוקתו בחלקים שווים בין הצדדים. ברור שחלוקה כזו, יכולה לקפח את בן הזוג שחברת הסטארט-אפ לא רשומה על שמו, ובעוד כמה שנים יברר שהיא שווה מיליונים. לכן בפסיקה החדשה יש אכן נטיה להורות על העברת מניות בפועל בחברות אלו, אם כי לא תמיד הדבר אפשרי מבחינת ההסכמים בין בעלי המניות בחברה עצמה.

פתרון אפשרי נוסף, שטרם אומץ ע”י בתי המשפט, הוא קביעת דחיית איזון שווי החברה בין הצדדים למועד מאוחר יותר. כלומר, לקבוע ששווי החברה לא יאוזן עכשיו, אלא האיזון ידחה בכמה שנים. אז, כשיתברר השווי האמיתי של החברה ויתברר אם אכן הפוטנציאל לאקזיט מומש או לא, יבוצע האיזון הכספי לפי נתוני אמת ולא לפי ספקולציות. כמובן שקביעה כזו, מצריכה גם קביעת מנגנונים לתקופת הביניים בה טרם מבוצע האיזון, אך לאחד מבני הזוג יש שליטה מלאה בחברה ולפיכך הוא עלול לעשות מניפולציות שונות בחברה כדי לקפח את זכויות הצד האחר. מנגנונים כאלו כוללים את הזכות של בן הזוג האחר לקבלת מידע שוטף על ענייני החברה, איסור על ביצוע פעולות מסוימות ללא אישור בית המשפט וכד’. קביעת המנגנונים המתאימים בכל מקרה, והצעתם לבית המשפט, הוא בדיוק התפקיד של עורך הדין המייצג בסוג מורכב זה של מקרים.  

 

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

משבר הקורונה מביא זוגות רבים לכדי פרידה וגירושין, שמצריכים חלוקת רכוש ביניהם. האם יש למשבר הקורונה השפעה על הדרך שבה יחולק הרכוש בין בני הזוג?

כפי שכתבנו בעבר, נקודת המוצא היא שכל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפים, הוא רכוש משותף שאת שוויו יש לאזן בין הצדדים. זאת למעט נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, או נכסים שהוסכם עליהם שלא יאוזנו בין הצדדים (כגון בהסכם ממון למשל או בהסכמה ספציפית לגבי נכס מסוים).

כאשר מצבת הנכסים כוללת עסק , חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ, המצב מורכב יותר. במצב דברים זה, יש לשום את השווי של החברה, ועל הצד שהחברה רשומה על שמו לשלם לצד השני מחצית משווי זה. הגישה המסורתית היא הערכת שווי כלל הנכסים המשותפים בנקודת הזמן של הפרידה,  וחלוקתו בחלקים שווים בין הצדדים.

משבר הקורונה מציג בפנינו בעיה לא פשוטה במצב כזה. הערכת השווי של החברה, מבוססת במידה רבה על צפי של תקבולים עתידיים. למרבה הצער, משבר הקורונה טרף את הקלפים – עסקים וחברות רבים שהיו משגשגים ובעלי שווי רק לפני המשבר, נמחקו לחלוטין. גם אלו שלא קרסו, נמצאים בחוסר וודאות. לכן הניסיון להעריך היום שווי של עסק או חברה בשיטות החשבונאיות המקובלות והמוכרות המבוססות על תקבולים בעתיד, הוא חסר ערך שכן לא ברור כלל אם יהיו תקבולים עתידיים ואם כן אז כמה.

פתרון אפשרי, הוא שבית המשפט יקבע תשלומים עיתיים במקום תשלום אחד גדול וחד פעמי. כלומר, לקבוע שבן הזוג “החזק” כלכלית ישלם מדי חודש סכום קבוע לבן הזוג האחר, לתקופה מסויימת. זאת כפי שנעשה באופן שגרתי לגבי מזונות ילדים. באופן מסורתי, קיימת שאיפה של המשפט לייצר הפרדה רכושית סופית בין בני הזוג, ולכן כיום פסיקת בתי המשפט עדיין לא מאפשרת תשלומים עיתיים עבור שווי נכסים.

ייתכן שהגיעה העת לקביעת כללים חדשים לאיזון רכושי וכלכלי בין בני זוג שנפרדים, כללים שמותאמים למצב הנוכחי ומאפשרים חלוקה הוגנת וצודקת, המחייבת גמישות, במקום להמר על עתיד לא ודאי ולהטיל את התוצאות של הפסד בהימור זה, באופן מלא על ראשו של אחד מבני הזוג בלבד.

כיצד משפיעים מצבי חירום, כמו משבר הקורונה ומבצע “שומר חומות” שחווינו לאחרונה, על התנהלות של משפחות גרושות ופרודות?

מה עושים למשל במצב בו לאחד ההורים יש ממ”ד בביתו ולאחר אין?

מוזמנים לצפות בהסבר שנתתי בתכנית “סוגרים חשבון” על ההתמודדות עם ילדים במקרים של מתיחות בין הורים במצבי חירום, וגם לשמוע טיפ מעשי איך מפעילים שיקול דעת שונה במצבים אלו.

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

כשבני זוג נפרדים, אחד הנושאים החשובים ביותר שעומדים על הפרק, הוא חלוקת הרכוש ביניהם.
המחלוקות הרכושיות והכספיות, הן אלו שבמרבית המקרים גורמות לסכסוך בין הצדדים, סכסוך שמתגלגל לבית המשפט.
כידוע, משבר הקורונה הנוכחי מביא זוגות רבים לכדי פרידה וגירושין. האם יש למשבר הנוכחי השפעה על הדרך שבה יחולק הרכוש?

כדי לענות על שאלה זו, צריך קודם להבין את העקרונות לפיהן מבוצעת חלוקת הרכוש ואיזון הכספי בין הצדדים בדרך כלל. נקודת המוצא היא שכל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מבני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפים, הוא רכוש משותף שאת שוויו יש לאזן בין הצדדים. זאת למעט נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, או נכסים שהוסכם עליהם שלא יאוזנו בין הצדדים (כגון בהסכם ממון למשל או בהסכמה ספציפית לגבי נכס מסוים). במקרה הנפוץ של המשפחה הישראלית הממוצעת, הרכוש כולל את דירת המגורים (שברוב המקרים רשומה בחלקים שווים על שם שני בני הזוג), תכולת הדירה, רכב או שניים, וחסכונות ככל שקיימים בחשבונות הבנק של בני הזוג בנוסף לזכויות סוציאליות ופנסיוניות (כגון קרן השתלמות, קופת פנסיה וכד’). במקרה נפוץ זה, החלוקה די פשוטה: כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית השווי מהרכוש המשותף. הדירה תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים בין הצדדים (או שאחד מהצדדים ירכוש את המחצית של הצד האחר), שווי הרכבים והתכולה יאוזנו בחלקים שווים בין הצדדים כמו גם הכספים שקיימים בחשבונות, והחיסכון הפנסיוני יאוזן גם הוא בין הצדדים.

אך מה קורה כאשר מצבת הנכסים היא מורכבת יותר? למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק באמצעות חברה, או שיש לאחד מבני הזוג נכסים כגון מניות או אופציות בחברת סטארט-אפ למשל? מה קורה כאשר בין בני הזוג קיימים פערים משמעותיים ביכולת ההשתכרות, למשל כאשר אחד מבני הזוג ויתר על התפתחותו המקצועית ועל קריירה והקדיש עצמו לטובת הבית והטיפול בילדים, בעוד בן הזוג האחר התפתח מקצועית והפך להיות לבעל מקצוע עם מוניטין רב וכושר השתכרות גבוה ביותר? כאן האיזון הרכושי בעת פרידה הוא מורכב יותר.