הפרשי השתכרות בין בני זוג שנפרדים והשפעתם על חלוקת הרכוש

מאת עו״ד אילן יעקובוביץ

כתבנו בעבר על חלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים ועל חלוקת עסק או חברה בין בני זוג.
מה קורה במקרה של פערי השתכרות משמעותיים בין בני הזוג? איך מחלקים את הנכסים במקרים כאלה?

המשפט כבר מזמן הכיר בזכותו של בן הזוג החלש כלכלית לקבל “פיצוי” בגין פערים אלו, במקרים המתאימים.
הפרקטיקה היא להעריך את כושר ההשתכרות העתידי של בן הזוג החזק כלכלית, ועל סמך הערכה זו לפסוק סכום חד פעמי שישולם על ידו לבן הזוג האחר.

הבעיה היא שמדובר בספקולציה. מה יקרה אם בעתיד אותו בן זוג “חזק” יחלה ויאבד לחלוטין את כושר השתכרותו? התוצאה היא שהוא שילם סכום גדול על חשבון עתיד שלא יתממש. כך גם כאשר מתרחש משבר כלכלי (או אחר) שלא היה צפוי, ואשר גורם להפחתה משמעותית של ההשתכרות של בן הזוג “החזק”.

בפועל, הניסיון של מומחים חשבונאיים להעריך את כושר ההשתכרות לעתיד, הופך להיות בבחינת ניחוש באפילה.

הפתרון שהוצע כבר בעבר, הוא שבית המשפט יקבע תשלומים עיתיים במקום תשלום אחד גדול וחד פעמי. כלומר, לקבוע שבן הזוג “החזק” כלכלית ישלם מדי חודש סכום קבוע לבן הזוג האחר, לתקופה מסוימת. זאת כפי שנעשה באופן שגרתי לגבי מזונות ילדים. היתרון של פתרון זה הוא שכמו במזונות ילדים, אם חל שינוי מהותי בעתיד או מתברר שהתחזית לגבי ההכנסות בעתיד התבדתה, אפשר לפנות שוב לבית המשפט ולהפחית או לבטל את התשלום. כלומר מדובר בכלי גמיש שמאפשר עשיית צדק חלוקתי בין הצדדים. החיסרון הוא, שלא מתקיימת אותה הפרדה רכושית סופית שבאופן מסורתי המשפט שואף לייצר בין בני זוג שנפרדים.

הביקורת על השאיפה לייצר הפרדה רכושית סופית, אינה חדשה. כאמור, פסיקת בתי המשפט עדיין לא שם. אך זה בדיוק תפקידו של עורך הדין – לשכנע את בית המשפט שהגיעה העת לקביעת כללים חדשים לאיזון רכושי וכלכלי בין בני זוג שנפרדים, כללים שמותאמים למצב הנוכחי ומאפשרים חלוקה הוגנת וצודקת, המחייבת גמישות, במקום להמר על עתיד לא ודאי ולהטיל את התוצאות של הפסד בהימור זה, באופן מלא על ראשו של אחד מבני הזוג בלבד.

אנחנו סבורים שנכון יהיה לקבוע מנגנונים גמישים יותר של איזון רכושי בין בני זוג שנפרדים, באותם המקרים שהזכרנו, בשל חוסר הוודאות ואי היכולת המעשית לחזות באופן ריאלי את ביצועיה של חברה בעתיד או את השתכרותו של בעל מקצוע בעתיד.