054-4546844 phone-icon

אילן יעקובוביץ - עו"ד גירושין ומגשר

יצוג משפטי וגישור בגירושין וענייני משפחה

שאלות נפוצות

בעמוד זה ריכזתי ומיקדתי מידע ותשובות לשאלות נפוצות ששאלו אותי לקוחותי במהלך השנים. למידע נוסף ולקבלת יעוץ אישי באפשרותך לפנות אלי בטלפון 054-4546844 או באמצעות הטופס שמשמאל ואצור עמך קשר.

איך מתנהלים הליכי הגירושין?

הליכי גירושין כוללים כמה תביעות אשר מתבררות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. תביעות אלו עוסקות בנושאים שיש להסדיר בגירושין: הגירושין עצמם - כלומר סידור הגט, משמורת קטינים והסדרי ראיה, מזונות קטינים, מזונות אישה, חלוקת רכוש ואיזון משאבים. האמור להלן הוא תיאור סכמטי של תיק גירושין אופייני וכמובן שכל מקרה מטופל לגופו.

תביעת גירושין: נושא הגירושין נמצא בסמכות שיפוט יחודית של בית הדין הרבני. סידור הגט מצריך הסכמה של שני בני הזוג. כאשר אין הסכמה, הצד המעוניין בגירושין צריך להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני ולבסס אותה על אחת מעילות הגירושין הקיימות בדין העברי. מנגד, הצד שאינו מעוניין בגירושין יכול להגיש לבית הדין תביעה לשלום בית ולטעון שהוא מעוניין בשיקום הנישואין ולא בפרידה. בית הדין מכריע בתביעות לפי הדין העברי כמובן ולכן ניהול הליכים בבית הדין מצריך ידע הן בדין העברי והן באופי הדיוני המיוחד של בית הדין.

סמכות השיפוט בתביעות הקשורות לגירושין: כל יתר התביעות - משמורת והסדרי ראיה, מזונות ילדים, מזונות אישה ונושאי ממון - נמצאות בסמכות שיפוט מקבילה הן של בית הדין הרבני והן של בית המשפט לענייני משפחה. כל התביעות הללו ניתנות להגשה בבית המשפט אך ניתן גם לכרוך אותן בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין. תביעת משמרת נחשבת ככרוכה מטבעה בתביעת גירושין, בעוד שתביעת מזונות ילדים מאידך, נמצאת בסמכות בית המשפט ונדרשת הסכמה של שני הצדדים על מנת שתידון בבית הדין הרבני.

תביעת מזונות נדונה לפי הדין הדתי, זאת בין אם היא נדונה בבית הדין ובין אם היא נדונה בבית המשפט, אם כי הדין הדתי מיושם באופן שונה בערכאות השונות. ענייני ממון מאידך, נדונים לפי המשפט האזרחי בין אם בבית המשפט ובין אם בבית הדין הרבני (מכוח פסיקת בג״צ), אך שוב, הדין עשוי להיות מיושם באופן שונה בכל אחת מהערכאות.

בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני? השאלה לאן להגיש את התביעות - לבית הדין או לבית המשפט היא שאלה מורכבת ומהווה חלק מקביעת האסטרטגיה הכוללת בתיק הגירושין. היא תלויה בנסיבות הספציפיות של המקרה הקונקרטי וגם במטרות שאותן רוצים להשיג, מטרות שיש להבהיר מראש כמובן. יש סעדים שניתן לקבל בבית הדין שלא ניתן לקבל בבית המשפט ולהיפך. ישנם מקרים בהם המשמעות לזהות הערכאה בה ידונו התביעות אינה רבה ומאידך מקרים בהם ההבדל הוא דרמטי.

קבלת ייעוץ משפטי פרטני: ההחלטה אילו תביעות להגיש, לאיזו ערכאה ובאיזה שלב, היא אשר במקרים רבים מכריעה את גורלו של התיק ואת איכות התוצאות של ההליכים. זו החלטה שצריכה להתקבל לאחר יעוץ מקצועי מעמיק בידי עורך דין מומחה בתחום.

איך לבחור נכון עורך דין גירושין?

ההחלטה באיזה עורך דין לבחור היא אולי ההחלטה החשובה ביותר שמי שמתגרש נדרש לקבל. ההבדל בתוצאות של הליך הגירושין בין הליך שמנוהל על ידי עורך דין טוב לבין הליך שמנוהל על ידי עורך דין טוב פחות, הוא דרמטי. להלן כמה מאפיינים שחשוב שיהיו לעורך הדין בו בוחרים.
עורך דין מומחה בדיני משפחה: ראשית, חשוב לוודא שעורך הדין הוא מומחה בתחום דיני המשפחה ושזה תחום העיסוק העיקרי שלו. שוק עורכי הדין מוצף כיום וניתן לראות הרבה עורכי דין שעוסקים בכל הבא ליד. מומלץ להמנע מלפנות לעורך דין שמציג את עצמו כמי שעוסק במגוון רב של תחומי משפט, כמו למשל דיני עבודה, דיני נזיקין, דיני מיסים, מקרקעין, דיני תעבורה ועל הדרך גם דיני משפחה. דיני משפחה זה עולם ומלואו ותחום שמצריך התמחות עומק וניסיון רב. לכן חשוב שעורך הדין יהיה מומחה שעיקר עיסוקו בתחום זה.
עורך דין ותיק ומנוסה: שנית, עורך הדין צריך להיות ותיק ומנוסה, כזה שכבר טיפל בלא מעט מקרי גירושין וזו לא הפעם הראשונה שהוא לוקח על עצמו תיק כזה. לא היית רוצה שעורך הדין ״יתגלח״ עליך, כפי שלא היית רוצה שיטפל בך רופא שהמקרה שלך הוא הראשון שבו הוא מטפל.
עורך דין אחראי ורגיש: שלישית, עורך הדין צריך להיות שקול ואחראי, כזה שמסוגל להכיל את הרגשות הקשים שהליכי גירושין מאופיינים בהם ולא להסחף אחריהם אלא לפעול בקור רוח ובצורה מושכלת לטובתך. לפעמים, עורך הדין צריך לומר לך את האמת הקשה, את מה שלא רוצים לשמוע, אבל חייבים לומר. עורך הדין צריך להיות כזה שלא מלבה את אש העוינות והמאבק בין הצדדים שלא לצורך. הוא צריך להיות בעל הבנה של המערכת המשפחתית כולה ולא רק בעל הבנה משפטית.
עורך דין שאפשר לסמוך עליו: רביעית, צריכה להיות ״כימיה״ בינאישית בינך לבין עורך הדין. עורך הדין לגירושין הוא מישהו שצריך להיות מסוגל להבין אותך, להכיל אותך, להבין לליבך, לדעת מה עובר עליך, מה הצרכים שלך ומה חשוב לך. הוא צריך להיות לא רק משפטן, אלא גם אוזן קשבת ומשענת בעת צרה. הוא צריך להיות מסוגל לדבר איתך בגובה העיניים, בשפה פשוטה ומובנת ולא במונחים משפטיים גבוהים. הוא צריך להסביר לך מה הולך לקרות בכל שלב ושלב וללות אותך לכל אורך הדרך.
מעל לכל, עורך הדין צריך להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו, לתת בו אמון.
התרשמות אישית מעורך הדין: לכן חשוב כל כך להפגש עם עורך הדין לפגישת יעוץ ראשונית. בפגישה כזו הרווח כפול: גם מקבלים יעוץ ראשוני מקצועי בעל ערך וגם אפשר לתהות על קנקנו של עורך הדין, להתרשם ממנו באופן ישיר ולבדוק אם הוא מתאים לך.

מה עדיף – גישור או בית משפט?

גישור הוא הליך של משא ומתן שיתופי שבו שני הצדדים יושבים יחד ומנסים יחד עם המגשר לגבש הסכמות בכל הנושאים הרלבנטיים לגירושין ולנסח הסכם גירושין שיסיים את המחלוקות ביניהם באופן מוסכם. היתרונות של הליך הגישור הוא הזמן הקצר בו אפשר לסיים את הליכי הגירושין, העובדה שאפשר להגיע לפתרונות יצירתיים שמגשימים את האינטרסים של שני הצדדים מעבר לכללים המשפטיים, העובדה שהצדדים שולטים בתוצאה ומעצבים את ההסכם לפי צרכיהם במקום למסור את ההכרעה בעניינם לגורם זר (בית המשפט), העלות הנמוכה יותר מבחינה כספית ומעל לכל - האפשרות לייצר תקשורת בונה ושיתוף פעולה הדדי לטובת הילדים.
אין ספק שבמקרים המתאימים, גישור הוא הדרך הטובה ביותר להתגרש.
אבל, וזה אבל גדול, בדיני המשפחה בישראל יש בעיה גדולה שנקראת ״מירוץ הסמכויות״. תיקי המשפחה בישראל נדונים בשתי מערכות מקבילות - האחת היא מערכת בתי המשפט לענייני משפחה והשניה היא מערכת בתי הדין הדתיים (בית הדין הרבני במקרה של בני זוג יהודים, בית דין שרעי במקרה של בני זוג מוסלמים וכו׳). תביעות גירושין נמצאות בסמכותו היחודית של בית הדין הרבני. אך יתר הנושאים כגון חלוקת רכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראיה וכד׳, נמצאים בסמכות שיפוט מקבילה. כלומר, ניתן לדון בהם או בבית המשפט או בבית הדין. הערכאה שאליה הוגשה תביעה קודם, היא זו שתהא מוסמכת לדון באותה תביעה. מכאן הכינוי ״מירוץ הסמכויות״ - מי שרץ יותר מהר ומקדים להגיש את תביעתו לערכאה שעדיפה עליו, מקנה לה את הסמכות לדון.
איך זה קשור לגישור? נניח שבמקרה מסויים אם כלל התביעות ידונו בבית המשפט ולא בבית הדין,יש בכך יתרונות משמעותיים לאישה. האישה לא רוצה לנהל הליכים בבית המשפט. היא רוצה ״לסיים את זה יפה״ בגישור. היא פונה לבעלה, מודיעה על רצונה להתגרש ומציעה לו לפנות יחד איתה לגישור. לאחר כמה ימים היא מופתעת לקבל מעטפה גדולה עם שליח, שעליה לוגו של משרד עורכי דין ובפנים תביעה שהגיש הבעל לבית הדין הרבני שכוללת את כל התביעות הרלבנטיות. ברור שהאישה ניזוקה והיא נמצאת עכשיו בעמדת נחיתות.
מירוץ הסמכויות עלול להוביל למצב שהכוונות הטובות שלך ללכת לגישור ולהגיע להסכמות, יובילו אותך להתדיינות בבית המשפט תוך נחיתות משמעותית, בעוד שלו היית פונה לבית המשפט מלכתחילה מצבך היה משופר הרבה יותר.
לכן במקרים רבים בוחרים להגיש תביעות לבית המשפט על מנת להקנות לו את הסמכות בכל מקרה, ולאחר מכן לפנות להליך של גישור, כאשר כבר יש לנו ״בכיס״ את הסמכות לערכאה העדיפה עלינו. במקרים כאלו, חשוב שהתביעות ינוסחו באופן מתון ולא קנטרני, כדי לשמור על האפשרות להדבר עם הצד השני ולנהל משא ומתן ענייני. שוב, חשוב מאוד שעורך הדין שמכין את התביעות יהיה אחראי ורגיש ולא מתלהם ומתסיס שלא לצורך.
מעבר לכל מה שאמרנו עד כה, הרבה מקרים מלכתחילה לא מתאימים לגישור משום שרמת הקונפליקט והעוינות בין הצדדים כל כך גבוהה, שברור מראש שאין עם מי לדבר ורק בית המשפט יוכל לתת לנו את הסעדים שאנו זקוקים להם.

כמה יעלה לי הטיפול המשפטי בתיק הגירושין שלי?

התשובה תלויה בשני משתנים - מורכבות התיק ועורך הדין אליו פונים.
תיקי גירושין שונים זה מזה. יש מורכבים יותר ויש פשוטים יותר. יש תיקים בהם צריך להגיש סוללה של תביעות בנושאים שונים, לקבל צווים זמניים, לחלק רכוש רב, להתמודד עם פסיקת מזונות לילדים עם צרכים מיוחדים, לכלול תביעות שאינן רק בין בני הזוג אלא גם בין בני משפחה אחרים, תביעות שעוסקות בנכסים עסקיים כגון חברות ומוניטין מקצועי ועוד. אלו התיקים היקרים יותר מכיוון שהם דורשים השקעה מרובה יותר של זמן, עבודה ומומחיות מקצועית. מצד שני יש את התיקים ״הסטנדרטיים״ הנפוצים יותר שעלותם נמוכה יותר.
כמובן ששכר הטרחה שעורך הדין גובה משתנה גם לפי ניסיונו של עורך הדין. עורך דין ותיק ומנוסה יגבה הרבה יותר מאשר עורך דין צעיר ומתחיל.
באופן גס ניתן לומר שעלות ממוצעת של שכר הטרחה של תיק גירושין היא בסדר גודל של כמה עשרות אלפי שקלים, כאשר תיק פשוט ביותר (למשל זוג צעיר שמתגרש ללא ילדים ועם מעט רכוש) בו מטפל עורך דין מתחיל יעלה יחסית מעט ומאידך תיק מורכב ומסובך בו מטפל עורך דין ותיק ומנוסה יעלה הרבה.
חשוב לזכור שמתגרשים פעם אחת בחיים (יש לקוות) ושלתהליך הגירושין יש השפעה מרחיקת לכת על כל המשך החיים. לכן חשוב שהטיפול בגירושין יהיה מקצועי ואיכותי. לא זה המקום לחסוך ולהעדיף טיפול זול, בדיוק כפי שלא היית עושה כך כשמדובר בבריאות שלך או של ילדיך. ניסיון החיים בכל תחום מלמד אותנו שבדרך כלל זול יותר הוא גם פחות איכותי, ועל איכות מקצועית גבוהה משלמים יותר.
בכל מקרה, הערכה מדוייקת של שכר הטרחה בתיק גירושין ספציפי יכולה להעשות רק אחרי שעורך הדין פגש אותך, שמע את פרטי המקרה המסויימים שלך ולפיכך יכול להעריך איך יוכל לשרת אותך בצורה הטובה ביותר ומה ההליכים הנחוצים במקרה המסויים שלך.

איך אפשר לצמצם למינימום את הפגיעה בילדים בגירושין?

הילדים זה הדבר היקר לנו מכל. לכן חשוב לצמצם למינימום את הפגיעה בהם בהליכי הגירושין. להלן כמה עקרונות שיסייעו לכם לפעול לטובת הילדים. 

תשומת לב לילדים: ראשית, חשוב להבין ולהפנים שההורות נמשכת גם לאחר שהנישואין מסתיימים. שהילדים הם הצד הפגיע ביותר במערכת המשפחתית, הם החשובים לנו מכל ולכן עלינו להגן עליהם ולפעול לטובתם ככל יכולתנו.
לא לערב את הילדים במריבות: חשוב להיות מסוגלים להפריד בין הקונפליקט בין שני ההורים, לבין תפקידם של ההורים כלפי הילדים. צריך להשאיר את הילדים ״מחוץ לתחום״ בכל הקשור למחלוקות בין ההורים. אין לריב בנוכחות הילדים. אין לשתף את הילדים בדילמות ובמחלוקות שיש לנו אחד עם השני. אין להפוך את הילדים למעין ״שותפי סוד״ או לצד במאבק בין ההורים. כמובן שאסור להסית את הילדים נגד ההורה האחר או להשמיץ את ההורה האחר בנוכחות הילדים.
איך לספר לילדים על הגירושין: כאשר מספרים לילדים על הגירושין, יש לעשות זאת לאחר קבלת יעוץ מקצועי ממטפל או יועץ משפחתי. יש להבהיר לילדים שהגירושין אינם באשמתם, שזו החלטה של ההורים בגלל היחסים שלהם בינם לבין עצמם, שההחלטה סופית ושבכל מקרה שני ההורים ממשיכים לאהוב אותם, להיות ההורים שלהם וימשיכו להיות איתם בקשר גם לאחר הגירושין. יש לספר לילדים איך יתנהלו החיים לאחר הגירושין ככל האפשר - איפה יגורו, מתי ואיך יתראו עם ההורה הלא משמורן וכד׳. עדיף להציג את ההחלטה להתגרש כהחלטה משותפת של שני ההורים, להציג חזית מאוחדת מול הילדים ככל שניתן ולהמנע מהאשמות הדדיות.
המשך הקשר של הילדים עם בני המשפחה: לאחר הפרידה, יש לאפשר קשר רציף ותקין של הילדים עם כל אחד מההורים וכן עם בני המשפחה המורחבת (כגון סבא וסבתא).
שיתוף פעולה בין ההורים: יש להמשיך ולשתף פעולה ככל שניתן בכל הקשור לגידול הילדים, הטיפול בהם, חינוכם ולימודיהם, גם לאחר הפרידה.
רצוי ליידע את גורמי החינוך (הגננת בגן, המורה בבית הספר, היועצת החינוכית) על הגירושין ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם בסיוע לילדים ובמתן תשומת לב למצבם ולגילוי סימני מצוקה מצידם.
יש לדאוג לכל צרכיהם החומריים של הילדים וכן להיות קשובים לסימני מצוקה שילדים עלולים לגלות, כגון ירידה משמעותית בלימודים, בעיות משמעת ופריצת גבולות, נסיגה התפתחותית (כגון קשיי דיבור או חזרה להרטיב בלילה), מצב רוח ירוד או ביטויי כעס חריגים וכד׳ ובמידת הצורך לדאוג לילדים לטיפול ועזרה מתאימים.
ניהול אחראי ורגיש של הליכי הגירושין: גם אם אין הסכמה בנושאים שונים שקשורים לגירושין ומתנהלים הליכים בבית המשפט, יש להקפיד לנהל את ההליכים בצורה שקולה ואחראית ללא השמצות ותכסיסים ״מלוכלכים״ כלפי הצד השני, אשר עלולים להחריף את הקונפליקט ולפגוע ביכולת של שני הצדדים לשתף פעולה זה עם זו בכל הקשור לילדים.
עם מי להתייעץ? יש להשמע לעצות של גורמי מקצוע אחראים ושקולים בלבד, כגון מטפל ועורך דין שמסוגלים להכיל את המורכבות של המערכת המשפחתית, ולהמנע מלהקשיב לעצות של גורמים אחרים כגון חברים, בני משפחה וכד׳, אשר גם אם כוונותיהם טובות הם חסרים את הידע המקיף והמומחיות הנדרשת.

מה זה משמורת ואיך בית המשפט מחליט לגביה?

קביעת המשמורת היא למעשה הקביעה היכן יתגורר ילד באופן קבוע לאחר שהוריו נפרדים. החוק קובע שהורים שנפרדים רשאים להסכים ביניהם מי מהם יחזיק בילד ומה יהיו הזכויות של ההורה שאינו מחזיק בילד לבוא איתו במגע. הסכם כזה טעון אישור של בית המשפט. במידה וההורים לא מגיעים ביניהם להסכמה, בית המשפט מכריע במחלוקת ביניהם וקובע למי מהם תהיה המשמורת בקטין ומה יהיו הסדרי הראיה של ההורה הלא משמורן.
למעשה קביעת המשמורת מתייחסת רק למקום המגורים של הילד, שכן מבחינת האחריות ההורית הכוללת את האחריות לדאוג לילד, לחנכו, לטפל בו ולקבל החלטות מהותיות בעניינו, זו נשארת במידה שווה על שני ההורים ללא קשר לשאלה היכן הילד מתגורר.
בית המשפט מחליט בתביעות משמורת על פי עקרון טובת הילד, כלומר על בין המשפט לברר מה הכי טוב לילד. בפועל, בתי המשפט ממנים פקידת סעד שהיא עובדת סוציאלית שאמורה להגיש לבית המשפט דו"ח שנקרא תסקיר ובו עליה להמליץ את המלצותיה לגבי קביעת המשמורת והסדרי הראיה.
החוק כיום קובע הנחת מוצא שטובתם של ילד עד גיל 6 היא להיות אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. הנחה זו מכונה בציבור "חזקת הגיל הרך" והיא שנויה במחלוקת. ועדת שניט אשר דנה בנושא, המליצה לבטל את החזקה אולם נכון לעכשיו טרם תוקן החוק.
למרות שהחוק כאמור טרם תוקן, אנו עדים בשנים האחרונות למגמה בפסיקת בתי המשפט וכן בתסקירי פקידות הסעד, לקבוע יותר הסדרים של משמורת משותפת שמשמעותה שהילדים מחלקים את זמנם באופן פחות או יותר שווה בין שני ההורים. כמו כן חלק מהשופטים נמנעים מקביעת משמורת בכלל שכן כאמור משמעותה המעשית היחידה כמעט היא קביעת מקום המגורים של הילדים, ובמקום זאת קובעים רק את זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים כאשר כאמור מידת האחריות ההורית שמוטלת על כל אחד מההורים היא שווה.

איך קובעים את גובה תשלומי המזונות?

קביעת דמי המזונות היא סוגיה מורכבת התלויה במשתנים רבים. כמו כן, אין אחידות בפסיקת בתי המשפט ויש שונות גבוהה בפסיקת מזונות בין שופט לשופט, איש לפי השקפתו ופרשנותו את הדינים החלים.
החוק בישראל קובע שזכאותו של ילד למזונות נקבעת על פי הדין האישי, כלומר על פי הדין הדתי. לכן, ילדים יהודים זכאים למזונות לפי הדין העברי. הדין העברי מתפרש אחרת בפסיקת בתי הדין הרבניים מזה ובפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה מזה.
דמי המזונות נקבעים בהתאם לצרכי הילד. על פי הדין העברי, החובה העיקרית לשאת בתשלום הצרכים ההכרחיים מוטלת על האב. לכן בתביעת מזונות, צריך להוכיח מהם צורכי הילד. אך גם ללא הוכחה כלשהי, מוסכם היום שצרכים הכרחיים מינימליים של ילד הם כ- 1,400 ש"ח לחודש, לא כולל הוצאות מדור (מגורים) וחינוך. בפסיקת דמי המזונות בית המשפט מביא בחשבון את צרכי הילד כפי שהוכחו בפניו, את השתכרות כל אחד מההורים לרבות פוטנציאל ההשתכרות והנכסים שבידיהם ומשתנים נוספים.
היות ובמקרה הנפוץ הילדים נמצאים במשמורת אמם, בית המשפט מחייב את האב בתשלום דמי המזונות עבור הילדים לידי האם כתשלום חודשי. במקרים של משמורת משותפת, עשוי בית המשפט להפחית חלק מסויים מדמי המזונות, על פי הפסיקה האחרונה עד כדי 50%, תלוי כמובן ביחס בין זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים וביחס בין השתכרותם של שני ההורים.

איך מחלקים את הרכוש בגירושין ומה מגיע לי?

חלוקת הרכוש בין בני זוג שמתגרשים נקבעת לפי מספר רב של משתנים, כאשר העקרון הכללי הוא חלוקה שווה של רכוש שנחשב משותף - שנצבר במהלך החיים המשותפים. הדברים האמורים להלן הם סקירה כללית בלבד. נתייחס להלן לזוגות נשואים בלבד ולא לידועים בציבור.
חוק יחסי ממון בין בני זוג: זוגות שנישאו משנת 1974 ואילך, כפופים להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. החוק קובע שכל נכס שנצבר במהלך החיים המשותפים של בני הזוג יחשב כרכוש משותף, למעט נכסים שהתקבלו אצל אחד מבני הזוג בירושה או במתנה. עם זאת, הפסיקה קבעה שגם נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה ואשר לא נשמרה ההפרדה שלהם מיתר הנכסים המשותפים ונעשה בהם שימוש משותף או שהם התערבבו בקופה המשותפת, רואים אותם כנכסים משותפים. נכסים נוספים שאינם נחשבים משותפים הם גימלה מאת המוסד לביטוח לאומי וכן פיצויים שקיבל אחד מבני הזוג בשל נזקי גוף.
החוק קובע הסדר שנקרא הסדר איזון משאבים. כאשר פוקעים הנישואין (או בגירושין או במוות של אחד מבני הזוג), זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מהשווי של הרכוש המשותף. חשוב להדגיש שהזכות היא לקבלת מחצית מהשווי ולא לקבלת מחצית מהרכוש ממש. כך למשל, אם בני זוג רכשו דירה והדירה נרשמה רק על שם הבעל, האישה זכאית לתבוע מחצית משוויה של הדירה, אך אינה זכאית לתבוע שמחצית הזכויות בדירה תירשם על שמה. מקרה נפוץ יותר הוא כשלבעל יש עסק המנוהל באמצעות חברה שהוא בעל המניות היחידי בה. היות ומדובר ברכוש משותף, האישה זכאית לתבוע מהבעל חצי משווי המניות אך אינה זכאית לתבוע שיעביר לה חצי מהמניות ממש.
חזקת השיתוף בין בני זוג: כאמור, הדין שונה עבור בני זוג שלא נישאו (ידועים בציבור) או בני זוג שנישאו לפני 1974. חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו חל על בני זוג כאלה, אלא הם כפופים לחזקת השיתוף – חזקה שנקבעה בפסיקת בתי המשפט אשר קובעת שרכוש שנצבר על ידי מי מבני הזוג במהלך החיים המשותפים הוא רכוש משותף של שני הצדדים. מכוח חזקה זו, ניתן לתבוע לא רק את השווי הכספי של מחצית הרכוש, אלא את הבעלות במחצית הרכוש ממש.
קבלת יעוץ משפטי פרטני: כדי לדעת מה בדיוק מגיע לך והאם נכס מסויים יחשב כרכוש משותף ומגיע לך מחצית משוויו, יש לערוך בדיקה דקדקנית ומקצועית לא רק של היקף הנכסים אלא בעיקר של אופי החיים המשותפים, ההסכמות בין הצדדים, הפעולות שנעשו בנכסים ובכספים וכו'. הבדיקה צריכה להעשות על ידי עורך דין מומחה בדיני משפחה ומומלץ בחום שלא לפעול על פי עצות לא מקצועיות או הנחות לא מבוססות.

איפה יתנהלו ההליכים – בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה?

תביעות גירושין, תביעות שלום בית ותביעות כתובה נמצאות בסמכותו היחודית של בית הדין הרבני ולכן יתנהלו בפני בית הדין. תביעות של משמורת ילדים והסדרי ראיה, מזונות אישה, מזונות ילדים ותביעות רכושיות וכספיות בין בני הזוג, נמצאות בסמכות שיפוט מקבילה הן של בית הדין הרבני והן של בית המשפט לענייני משפחה. ניתן לכרוך תביעות אלו לתביעה שמוגשת לבית הדין הרבני כגון תביעת גירושין, והכריכה מקנה סמכות לבית הדין לדון גם בתביעות האחרות. מאידך, ניתן להגיש תביעות אלו באופן עצמאי לבית המשפט לענייני משפחה.
באופן עקרוני, כאשר הוגשו תביעות גם לבית הדין וגם לבית המשפט, הסמכות תוקנה לערכאה שאליה הוגשו התביעות קודם. לכן מי שהקדים להגיש את תביעותיו לערכאה העדיפה מבחינתו, קנה לעצמו יתרון משמעותי בתהליך הגירושין. מכאן הביטוי "מירוץ הסמכויות" – מי רץ יותר מהר להגיש את תביעותיו להקנות סמכות לערכאה שעדיפה עליו.
חשוב להדגיש שבניגוד לדעה המקובלת, לא תמיד עדיף לנשים להתדיין בבית המשפט ולא בבית הדין ולא תמיד בית הדין עדיף לגברים. יש מקרים הפוכים לגמרי. ההחלטה אם להגיש את התביעות שלנו לבית הדין או לבית המשפט היא אחת מההחלטות החשובות ביותר בתהליך הגירושין והיא צריכה להתקבל לאחר שקובעים אסטרטגיה לניהול התהליך המותאמת ללקוח ולמטרותיו. זו החלטה שצריך לקבל אך ורק לאחר יעוץ מקצועי, אישי ומעמיק בידי עורך דין מומחה בדיני משפחה.

האם נדרשת הסכמה של הצד השני לגירושין?

כדי שבני זוג נשואים יוכלו להתגרש, נדרשת הסכמה של שני הצדדים לגירושין. על פי הדין העברי, גירושין מתבצעים על ידי סידור גט – הבעל צריך לתת לאשתו גט מרצון חופשי וללא כפיה או אילוץ והאישה צריכה לקבל את הגט גם כן מרצון חופשי וללא כפיה או אילוץ. אם הגבר מסרב לתת גט או האישה מסרבת לקבל גט, לא יהיו גירושין.
בגלל הדרישה של הדין העברי להסכמת שני הצדדים לגירושין, נפוצה התופעה של סחטנות וסרבנות גט. כאשר צד אחד מעוניין בגירושין והשני לא, הצד השני יכול להתנות את הסכמתו לגירושין בויתורים של מי שמעוניין בגט, לרוב ויתורים כספיים.
חשוב להדגיש שכאשר מוגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני, היא צריכה להיות מבוססת על עילת גירושין. בדין העברי ישנן מספר עילות גירושין כאשר רק כשאחת מהן מתקיימת, יקבל בית הדין את התביעה. הגשת תביעת גירושין במצב בו אין עילה לגירושין על פי הדין העברי, היא משגה חמור שיוביל לדחיית התביעה ולנזק משפטי.
לא נפרט כאן את כל עילות הגירושין הקיימות, רק נאמר שעצם העובדה שהפסקתם לאהוב אחד את השני ("אני לא אוהב אותה יותר" או "אני לא אוהבת אותו יותר") אינה מהווה עילת גירושין על פי הדין העברי. כמו כן, אלימות חד פעמית מצד אחד מבני הזוג (הגבר בדרך כלל), אינה מהווה עילת גירושין על פי הדין העברי.
לכן לפני שמגישים תביעת גירושין, צריך לוודא היטב שהיא מבוססת על עילה בדין העברי ושהיא מהווה צעד נכון בהתחשב באסטרטגיה הכוללת שקובעים לניהול הגירושין. זאת יש לעשות כמובן לאחר יעוץ מקצועי ואישי בידי עורך דין מומחה בדיני משפחה.

האם אני זכאית לקבל את הסכום שכתוב בכתובה שלי?

קיימת נטיה בציבור שלא להתייחס ברצינות לכתובה ולחשוב שמדובר בסתם נייר חסר משמעות. האמת הפוכה לגמרי. הכתובה היא מסמך משפטי בעל תוקף, הכולל התחייבויות שונות של הבעל כלפי אשתו. בין היתר, הכתובה כוללת חיוב לשלם לאישה סכום כסף במקרה של גירושין. התכלית של הכתובה כפולה – ראשית, "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", כלומר קביעת "תג מחיר" לגירושין, שיחשוב הבעל פעמיים לפני שיחליט להתגרש מאשתו ולא יקבל החלטה שכזו בקלות דעת. שנית, כדי לאפשר לאישה לכלכל את עצמה לפחות למשך שנה לאחר הגירושין.
מעבר לכך, בשנים האחרונות נוטים בתי הדין הרבניים לעשות שימוש יצירתי ומרחיק לכת בכתובה כדי לאפשר תביעות כספיות שונות מצד האישה כנגד הגבר. בעזרת מחשבה יצירתית ויעוץ נכון במקרים המתאימים, יכולה הכתובה להפוך למכשיר רב עוצמה לשינוי מאזן הכוחות בין הצדדים בהליכי הגירושין.
ככלל, אישה זכאית לקבלת סכום הכתובה בפקיעת הנישואין. כאשר גבר מגיש תביעת גירושין לא מבוססת או שתביעתו נדחית, הוא עשוי להיות מחוייב בתשלום סכום הכתובה לאישה. מאידך, אישה יכולה להפסיד את זכותה לכתובה בנסיבות שונות בשל התנהגותה וכאשר עומדת נגדה עילת גירושין מוכרת.

מה זה "שלום בית" ומתי ואיך מגישים תביעה בעניין?

תביעה לשלום בית היא תביעה הפוכה למעשה לתביעת גירושין. היא תביעה שמגיש הצד שאינו רוצה בגירושין ומבקש לשקם את הנישואין ואת חיי המשפחה. התביעה נמצאת בסמכותו של בית הדין הרבני. פעמים רבות מוגשת תביעת שלום בית במטרה לכרוך אליה תביעת מזונות אישה אשר במסגרתה יכולה אישה לבקש סעד שנקרא "מדור ספציפי" – קביעה של בית הדין שהאישה זכאית להמשיך ולגור בדירת המגורים של הצדדים. קביעה כזאת מסכלת או מעכבת את מכירתה של הדירה ומהווה מנוף לחץ יעיל במקרים רבים כנגד הבעל.
התשובה לשאלה אם להגיש תביעה לשלום בית או לא, נגזרת מהאסטרטגיה הכוללת שנקבעת בתיק הגירושין ובהתאם למצבו המשפטי של בעל הדין ולמטרותיו. יש לקבל החלטה בעניין זה רק לאחר יעוץ מקצועי ואישי בידי עורך דין מומחה בדיני משפחה.

 

מה יקרה אם בעלי לא יסכים לתת לי גט?

הסכמת הבעל למתן גט היא תנאי לסידור הגט. גם אם בית הדין הרבני מקבל תביעת גירושין נגד הבעל וקובע שהבעל חייב לתת גט לאשתו, אם הבעל לא מציית לפסק הדין ועדיין מסרב לתת גט, אי אפשר להתגרש. במקרים נדירים מפעיל בית הדין אמצעי כפיה כנגד בעל סרבן גט, כגון מאסר, שלילת רישיון נהיגה וכד', אך גם אז לאחר הפעלת לחץ זה צריך הבעל להסכים לתת גט לאשתו ואם אינו מסכים, לא ניתן להתגרש. גברים רבים עושים שימוש בכלל זה ומתנים את הסכמתם למתן גט בויתורים כספיים מרחיקי לכת מצד האישה.
נשים רבות מייחסות חשיבות רבה לגט ורואות בעצמן כמי שאינן חופשיות עד אשר יזכו לגט המיוחל. עמדה זו ניתנת כמובן להבנה כאשר מדובר באישה דתיה או מסורתית. עם זאת, אישה חילונית אשר ממילא אינה רואה את עצמה כפופה להלכה לכל דבר ועניין ואשר ממילא מנהלת אורח חיים שאינו בהתאם להלכה, צריכה לשקול האמנם קבלת הגט היא כה קריטית עבורה עד שתסכים לוותר על חלק ניכר מרכושה בתמורה לכך.
חשוב להדגיש כי גם אישה שלא קיבלה גט מבעלה ולפיכך מבחינה פורמלית הינה נשואה, הרי שמבחינה מעשית ברוב המקרים ועם קבלת יעוץ משפטי נכון, היא חופשיה לחיות את חייה כרצונה ולבנות את חייה מחדש, לרבות היקשרות במערכת יחסים זוגית עם גבר אחר, מבלי שהדבר יפגע בזכויותיה הרכושיות, הן כלפי בעלה והן כלפי בן זוגה החדש (מאידך, צפויות להפגע זכותה למזונות וזכויותיה מכוח הכתובה). ההשלכה המשמעותית האפשרית למצב זה הוא במידה ויוולד לה ילד מבן זוגה כשהיא נשואה לאחר. במצב זה עלול הילד להחשב כממזר בעיני ההלכה, כאשר המשמעות המעשית לכך היא שלא יוכל להנשא בנישואין כדת משה וישראל, אלא עם בת זוג שהיא ממזרה בעצמה. על כל אישה לשקול עד כמה אפשרות זו סבירה ומוחשית וכמה היא מוכנה לשלם על מנת להפיג חשש זה שברוב המקרים הוא תיאורטי ורחוק.
בשנים האחרונות מתקבלות בבתי המשפט לענייני משפחה יותר ויותר תביעות נזיקין מצד נשים כנגד בעליהם סרבני הגט ונפסקים סכומי פיצוי משמעותיים בשל סרבנות גט.

אנחנו ידועים בציבור – האם מגיע לבת הזוג שלי חצי מכל רכושי?

חלוקת הרכוש בין בני זוג ידועים בציבור משתנה ממקרה למקרה ותלויה בנסיבות. אמנם מבחינה עקרונית בני זוג ידועים בציבור כפופים לחזקת השיתוף שנקבעה בפסיקה, לפיה כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים נחשב כרכוש משותף. חזקה זו נפסקה בהקשר לבני זוג נשואים שנישאו לפני שנת 1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג). יחד עם זאת מידת תחולת חזקת השיתוף על בני זוג ידועים בציבור משתנה ממקרה למקרה על פי טיב הקשר בין הצדדים, ההסכמות ביניהם, התנהלותם בכל הקשור לרכושם בתקופת החיים המשותפים וכו'.
ברוב המקרים, לא די להוכיח כי בני הזוג היו ידועים בציבור על מנת להחיל את חזקת השיתוף באופן מלא ואוטומטי על כלל נכסי בני הזוג אלא יש להוכיח כוונה ספציפית לשיתוף בנכסים מסויימים.
כפי שניתן להבין, זו שאלה מורכבת התלויה במשתנים רבים אשר ניתן לענות עליה רק לאחר בדיקה מקצועית ופרטנית בידי עורך דין מומחה בדיני משפחה.

מה לעשות כשהצד השני משמיץ אותי ומאשים אותי בדברים שלא היו ולא נבראו?

הדבר הראשון שחשוב לעשות כשמשמצים ומאשימים אותנו בהאשמות שווא זה להרגע ולהוריד את מפלס הלחץ. ברוב המכריע של המקרים מדובר בטעות מצד מי שמאשים ומתקיף, אשר בסופו של דבר רק תגרום לו לנזק. כשמישהו טופל עלינו האשמות שווא וכותב עלינו שקרים, זה מכעיס מאוד וגורם תחושה קשה שנעשה לנו עוול. אם מדובר בדברים שנכתבו בכתבי טענות לבית המשפט או בית הדין, הרי שהצד השני הכניס לעצמו גול עצמי. כל טענה שנטענת בבית המשפט צריך להוכיח. כשמדובר בהגזמות או שקרים, לא ניתן להוכיח אותם ובעזרת היצוג המשפטי הנכון, קל להפריך אותם בבית המשפט. מי שניזוק בבית המשפט הוא זה ששיקר ולא בחל באמצעים בכדי לנגח את הצד השני ולגרום לו לסבל. עליך להבין שברגע שהצד השני משקר ומגזים, הפכת להיות בעל יתרון בהליך המשפטי.
אם מדובר בדברים שנאמרו או נכתבו מחוץ לכתלי בית המשפט, מדובר בהוצאת לשון הרע ועל כך ניתן להגיש תביעה נגד הצד השני ולזכות בפיצוי גם ללא הוכחת כל נזק.
כך שבכל מקרה, הטקטיקה של "מכות מתחת לחגורה" הכוללת האשמות שווא, השמצות ושקרים, היא טקטיקה גרועה מאוד שחוזרת כבומרנג לצד שנקט בה.

מה לעשות כשהצד השני נוהג באלימות או בהטרדה?

לעיתים סכסוך בין בני זוג עלול להדרד לאלימות פיזית של ממש, לרוב מצידם של גברים, או להטרדות מאיימות ומציקות. במקרים של אלימות פיזית יש לנקוט בשני צעדים – ראשית, להגיש תלונה למשטרה. שנית, לנקוט בהליך של הרחקת הצד האלים מהבית ולקבל צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה. אלימות היא חציית קו אדום שאין להשלים עמה ואין להתייחס כלפיה בסלחנות.
כאשר מדובר באלימות מילולית או הטרדה אחרת כגון איומים, פגיעה בפרטיות, פגיעה ברכוש וכו', ניתן לנקוט בהליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת ולקבל צו למניעת הטרדה שיכול במקרים מסויימים גם כן להוביל להרחקתו של הצד המטריד מהבית או להגבלתו מביצוע פעולות מסויימות.
חשוב להדגיש שתלונה על אלימות או על הטרדה צריכה להעשות רק במקרים בהם היא מבוססת על טענות אמיתיות. למרבה הצער השתרש נוהג פסול של הגשת תלונות שווא כצעד טקטי בסכסוך גירושין רק על מנת לזעזע את הצד השני ולהזיק לו כדי להפעיל עליו לחץ. מדובר בתופעה פסולה ובצעד שעלול להסב יותר נזק מאשר תועלת, כאשר מתברר שהתלונה היתה תלונת שווא.

מתי כדאי לחתום על הסכם גירושין ומה צריך להיות כלול בו?

הסכם גירושין כולל הסדרה של כל הנושאים הרבלנטיים בין בני הזוג לרבות הסכמה לסידור גט, חלוקת הרכוש או ביצוע איזון משאבים, קביעת משמורת בילדים הקטינים והסדרי ראיה לצד הלא משמורן, קביעת מזונות הילדים וכד'. הסכם גירושין חייב לקבל את אישור בית המשפט כתנאי לתוקפו ובית המשפט מאשר את ההסכם לאחר קיום דיון בנוכחות שני הצדדים ולאחר שהתרשם שההסכם נחתם על ידי הצדדים מרצון חופשי ולאחר שהבינו את משמעותו ותוצאותיו. לאחר מכן בית המשפט מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין.
הסכם גירושין יכול שיחתם בין הצדדים מבלי שינקטו הליכים כלשהם בבית המשפט או בית הדין, כאשר הצדדים מסוגלים לדבר ביניהם ולהגיע להסכמות בנושאים החשובים. בכל מקרה, צריך שמלאכת ניסוח ההסכם תבוצע בידי עורך דין מומחה בדיני משפחה.
הסכם גירושין יכול להחתם גם בסיומו של הליך גישור מוצלח בין הצדדים, בו הצליחו הצדדים לגבש הסכמות הפותרות באופן משביע רצון את כל המחלוקות שהיו ביניהם. אם המגשר הוא גם עורך דין כמובן שהוא ינסח את ההסכם, אך חלק מהמגשרים בתחום הגירושין אינם עורכי דין אלא באים מתחום הטיפול. במקרה זה, לאחר גיבוש ההסכמות העקרוניות אצל המגשר, יש לפנות לעורך דין מומחה בדיני משפחה על מנת שינסח את ההסכם כראוי מבחינה משפטית.
הסכם גירושין יכול להחתם גם לאחר שהוגשו תביעות לבית המשפט, בשלב כלשהו של ההליך, כאשר הצדדים מנהלים משא ומתן ביניהם, לעיתים בעקבות המלצות כאלו ואחרות של בית המשפט. למעשה, כאשר מנהלים נכון את הליכי הגירושין וקובעים אסטרטגיה נכונה, אפשר להביא למצב שהסכסוך יסתיים בהסכם ולא בפסק דין וכך חוסכים הרבה זמן ועגמת נפש.

כולם נותנים לי עצות מסביב – למי כדאי להקשיב ועם מי להתייעץ?

זה טבעי ומובן לגמרי שמי שעומד להתגרש יפנה לקבלת תמיכה וישתף את האנשים הקרובים לו בחייו – את החברים ובני המשפחה. החברים ובני המשפחה רוצים לעזור, כוונותיהם טובות, ולכן הם נותנים עצות. חלק מהם אולי גם התגרשו בעצמם ואז העצות שלהם מבוססות על ניסיונם האישי והידע שהם צברו במהלך הגירושין שלהם. העצות של החברים ובני המשפחה מושפעות גם מהאישיות והטמפרמנט שלהם עצמם – יש שיסתפקו בהבנה ובהכלה ויש שיציעו צעדים אגרסיביים ומרחיקי לכת.
ערוץ נוסף בו אנשים משתמשים כדי להתייעץ ולשתף הוא האינטרנט, בין אם בפורומים שונים, באתרים שונים או ברשתות החברתיות. המידע שמוצג בדרך כלל באתרים ובפורומים הוא כללי ואינו מותאם למקרה שלך. התשובות שניתנות בפורומים וברשתות החברתיות, הן קצרות, לא ניתנות לאחר בדיקה ממצה ומומלץ לא להסתמך עליהן.
בכל מקרה, בין אם כך ובין אם כך, ההמלצה החד משמעית היא להתייעץ, לקבל עצות ולפעול רק על סמך יעוץ מקצועי ממי שהם מומחים בתחום. בהיבט האישי-רגשי, ההמלצה היא להתייעץ עם גורמי טיפול ויעוץ מקצועיים מומחים בטיפול או יעוץ משפחתי. בהיבט של הגירושין עצמם, ההיבט המעשי והמשפטי, ההמלצה היא להתייעץ רק עם עורך דין מומחה בגירושין ובדיני משפחה שזה עיסוקו העיקרי.
חשוב להבין שהמקרה שלך אינו דומה למקרה של החבר או החברה. מה שהיה נכון עבורם לא בהכרח יהיה נכון במקרה שלך. להבדיל, כשאנחנו סובלים מבעיה בריאותית מסויימת, אנחנו פונים לרופא מומחה בתחום ולא מטפלים בעצמנו על סמך מידע כללי באינטרנט או עצה מחבר או חברה. כך, גם בנושא כל כך חשוב, רגיש ומורכב כמו גירושין, מומלץ לפנות לגורם המקצועי המתאים ולא לפעול על סמך עצות לא מקצועיות, גם אם הן נראות נכונות במבט ראשון.

...