054-4546844 phone-icon

אילן יעקובוביץ - עו"ד גירושין ומגשר

יצוג משפטי וגישור בגירושין וענייני משפחה

ניפוץ מיתוסים ואמונות שגויות לגבי גירושין

בנושא הגירושין קיימים לא מעט מיתוסים ואמונות הגורמים פעמים רבות לחשיבה שגויה והחלטות הגורמות לנזק.
ריכזנו עבורכם את המיתוסים והאמונות השגויות הנפוצים.

בגירושין המשפחה מתפרקת

אנשים רבים מתייחסים לגירושין כאילו מדובר בפירוק המשפחה ומכאן גם הביטויים הנפוצים כגון "בית הרוס" "משפחה מפורקת", "פירוק החבילה" וכו'. האמת היא שמשפחה שמתגרשת לא מתפרקת אלא עוברת שינוי וארגון מחדש
וזו איננה סמנטיקה. כיום מקובל לראות גירושין כתהליך של מעבר המשפחה ממודל חד-גרעיני (שני ההורים גרים בבית אחד עם הילדים) למודל דו-גרעיני (ההורים מתגוררים בנפרד, איש איש בביתו והילדים מחלקים את זמנם בין שני בתי ההורים).

כשאנחנו מבינים שלא מדובר בפירוק המשפחה אלא בארגון מחדש שלה, אנחנו יכולים להתמקד באתגר ולהתאים את עצמנו למצבה החדש של המשפחה מבחינה הורית, מבחינת הדאגה לצרכי הילדים, מבחינת חלוקת תפקידים, מבחינה כלכלית ועוד.

אמנם הקשר הזוגי מסתיים אך לא יחסי המשפחה האחרים. בראש ובראשונה, נמשכים קשרי ההורות של כל אחד מההורים עם הילדים. המחקרים מראים שטובתם של הילדים מחייבת המשך קשר רציף ותקין עם שני ההורים ושיתוף פעולה של שני ההורים בחינוך וגידול הילדים גם לאחר הגירושין. כמו כן, במקרים רבים נמשכים קשרי משפחה גם עם בני המשפחה המורחבת (ההורים של הצד השני, אחים ואחיות וכו').

לכן חשוב כל כך שתהליך הגירושין ינוהל תוך מחשבה על ההשלכות על כל המשפחה, גם בתהליך הפרידה וגם לאחריו וחשוב לעשות הכול למנוע משקעים וצלקות. במיוחד חשוב לשמור על האפשרות של ההורים לשתף פעולה ביניהם בעתיד בכל הקשור לילדים ועל הקשר הרציף של כל אחד מההורים עם הילדים.

גירושין גורמים לילדים לטראומה ולנזק נפשי והתפתחותי

לא תמיד זה נכון. זה תלוי איך מנהלים את הליכי הגירושין ואיך ההורים מתפקדים מול הילדים.

הנזקים הקשים לילדים שהוריהם מתגרשים, נגרמים כאשר ההורים לא מסוגלים להפריד בין הקונפליקט שביניהם לבין תפקידם כהורים – כאשר ההורים לא מסוגלים להבחין בין טובתם שלהם לבין טובת הילדים. במקרים כאלו, ההורים משתמשים בילדים ככלי במאבק מול הצד השני, בין אם במודע או שלא במודע.

הנה כמה דוגמאות טיפוסיות להתנהגות של הורים בגירושין שמזיקה לילדים שחשוב להימנע מהם:

- אב שמנתק קשר עם ילדיו ונעלם מחייהם וכן מתחמק מתשלום מזונותיהם
- אם שמונעת מהילדים לראות את האב ומסכלת תקשורת ביניהם
- הורים שרבים על המשמורת בילדים תוך הכפשת הצד השני והצגתו כהורה בלתי ראוי
- הורים שמסיתים את הילדים נגד הצד השני ומאשימים את הצד השני בנוכחות הילדים
- הורים שרבים ביניהם בנוכחות הילדים

הילדים אוהבים את שני ההורים וזקוקים לשניהם במידה שווה. כאשר הם נוכחים לדעת שההורים נלחמים זה בזה וכל אחד מההורים מנסה "לגייס" את הילדים לתמוך בו ולצדד בו, הילדים נקלעים לקונפליקט נאמנויות – הם לא מסוגלים באמת להיות נאמנים לצד אחד ולא לצד האחר. הקונפליקט הזה קורע את נפשם.

כאשר אחד מההורים מרחיק לכת וממש מסית את הילדים נגד ההורה האחר ומצייר את עצמו כקורבן של ההורה האחר, הוא מרעיל את נפשם של הילדים נגד ההורה האחר וגורם לילדים להתנכר לאותו הורה ולסרב לכל קשר עמו (מצב המכונה תסמונת הניכור ההורי).

גירושין שמתנהלים כך, אכן עלולים לגרום לילדים לטראומות ולנזקים ארוכי טווח.

אך כאשר ההורים מקפידים שלא לערב את הילדים במחלוקות שביניהם ולמרות אותן מחלוקות לשתף פעולה בכל הקשור לגידול הילדים, כאשר ההורים מעמידים את טובת הילדים בראש מעייניהם, רוב הסיכויים הם שהילדים יסתגלו היטב למצב החדש, ללא נזקים משמעותיים.

לכן כשמנהלים הליכי גירושין, חייבים להביא בחשבון את היום שאחרי הגירושין, כאשר ללא קשר לתוצאות המשפטיות של ההליכים, ההורים עדיין נשארים הורים ועליהם להיות מסוגלים לדבר זו עם זה ולשתף פעולה בכל הקשור לילדים.

כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר בגירושין צריך להשחיר את פני הצד השני בעיני בית המשפט

זה מיתוס נפוץ וגם נוהג מקובל של רבים. הכוונה היא להשמיץ ולהכפיש את הצד השני ולצייר אותו או אותה כאדם רע, בוגדני, אלים, פוגע בילדים, כאשר אין לכך בסיס במציאות.

גבר יכול להכפיש את אשתו ולכתוב לבית המשפט שהיא בגדה בו, גם כאשר לא היו דברים מעולם. הוא יכול להמציא סיפור שהיא אמא גרועה שמזניחה את הילדים או פוגעת בהם, גם כאשר במציאות היא אמא מצויינת. שהיא בזבזנית בענייני כספים גם כאשר זה לא נכון.

אישה יכולה להכפיש את בעלה ולכתוב שהוא אלים ותוקפני גם כאשר הוא לא נהג בה באלימות מעולם. היא יכולה לומר שהוא מסית את הילדים נגדה, גם כאשר אין לכך בסיס, וכד', הכל רק מתוך כוונה לפגוע בו ולערער אותו.

המחשבה השגויה המניעה פעולות שכאלה היא, שככל שנשחיר את דמותו של הצד השני בעיני בית המשפט ונצייר את עצמנו כמלאכים, כך ישתפר מצבנו מבחינה משפטית. האמת היא הפוכה לחלוטין. בבית המשפט, כל טענה צריך להוכיח. בית המשפט לא משתכנע שמה שנכתב הוא אמת רק בגלל שאנחנו אומרים. כל טענה שנטענת צריך לגבות במסמכים או בראיות אחרות. כמובן שכאשר טענו טענה שהיא לא אמת, אין ראיות שמוכיחות אותה. אם טענו משהו שהוא חסר בסיס והתברר שזה לא נכון, עשינו לעצמנו יותר נזק מאשר תועלת ואיבדנו את האמינות והאנושיות בעייני בית המשפט. הוכחנו שאנחנו חסרי תום לב ולא בוחלים באמצעים על מנת לנגח את הצד השני ולגרום לו לסבל.

אבל יש נזק גרוע מכך. הנזק האמיתי הוא למערכת היחסים בין בני הזוג לשעבר. כאשר יש ילדים משותפים, אנחנו ממשיכים להיות הורים, גם אחרי שאנחנו נפרדים. כאשר אנחנו ממציאים שקרים ומכפישים את מי שעד אתמול היה בן או בת הזוג שלנו, אנחנו גורמים להם לאבד בנו אמון, להסתגר מפנינו ולחוש כלפינו טינה וכעס שלא שוככים בקלות ומותירים משקעים וצלקות לאורך שנים.

היכולת לקיים תקשורת עניינית ושיתוף פעולה אחרי הגירושין, כחלק מההורות המשותפת ולטובת הילדים, נפגעת בצורה קשה. אלו שמשלמים על כך את המחיר הגדול ביותר, הם הילדים כמובן. לכן כל כך חשוב לנהל תהליך של גירושין ברגישות, באחריות ובמקצועיות כמובן מבלי לוותר על הזכויות המגיעות לנו.

בסופו של דבר, זה הכל על כסף

אכן כסף זה דבר חשוב מאוד בחיים. אחד מהדברים המרכזיים שמטפלים בהם בגירושין, הוא הנושא הכלכלי – הן לעניין חלוקה צודקת של הרכוש בין הצדדים והן לעניין תשלומי מזונות שאמורים לכסות את צרכי הילדים ובמקרים המתאימים גם מזונות לאישה. חשוב שבני זוג שמתגרשים יוכלו לאחר הגירושין לכלכל את עצמם ואת ילדיהם בכבוד.

אבל כסף זה לא הכל בחיים ויש דברים חשובים יותר שאין להם מחיר. למשל, אין מחיר לשקט הנפשי שלך, לבריאות שלך ושל הילדים שלך. נהוג לומר שאין מחיר לחופש, וזה נכון. אם אפשר להשיג עוד קצת רכוש ועוד קצת כסף, במחיר של פגיעה נפשית בעצמינו או בילדים, האם זה שווה את זה?

כמו שבאופן כללי בחיים, אנחנו לא מוכנים לעשות הכל בשביל כסף, כך גם בגירושין. לכן, למרות שהכסף הוא חשוב מאוד, הוא לא הכל, גם לא בגירושין. מילת הקסם בגירושין, כמו גם בתחומים אחרים בחיים, היא איזון. החוכמה היא לאזן נכון בין הצרכים הכלכליים שלנו והרצון המובן להשיג כמה שיותר רכוש וכסף, לבין הצרכים הרגשיים שלנו ושל הילדים שלנו – הצורך להרגיש אהוב ושייך, להיות חופשי והצורך במימוש עצמי.

לכן חשוב לנהל את הליכי הגירושין מתוך מודעות לכל הצרכים שלנו בחיים ולא רק לנושא הכספי.

אישה שבגדה בבעלה מפסידה את חלקה ברכוש המשותף

לא נכון. חלוקת רכוש בין בני זוג מוסדרת על פי הדין האזרחי וגם בתי הדין הרבניים מחוייבים לפסוק בענייני רכוש על פי הדין האזרחי, מכוח פסיקת בג"צ. אישה שקיימה יחסים עם גבר שאינו בעלה, תפסיד בבית הדין את זכותה למזונות ואת כתובתה וכן בית הדין יחייב אותה לקבל גט מבעלה, אך זכויותיה לגבי הרכוש המשותף לה ולבעלה אינן נפגעות.

תגידי שהוא הרביץ לך וככה גם תוציאי אותו מהבית וגם תפעילי עליו לחץ

אלימות במשפחה היא עניין רציני. כאשר אכן יש אלימות, גם אם מדובר במקרה "חד פעמי", חייבים להגיש תלונה במשטרה וגם לנקוט בהליך המתאים כדי לקבל צו הגנה ולהרחיק את האדם האלים מהבית.

אבל תלונת שווא על אלימות שלא היתה ולא נבראה, היא טעות קשה שגורמת לנזקים בטווח הארוך. נכון, בטווח המיידי, אולי תגרמי לו להלם והוא יורחק מהבית. אבל מה יקרה אחר כך?

בסופו של יום יתברר שלא היה כל בסיס לתלונה ושלא היתה אלימות. בבית הדין הרבני למשל, אישה שהגישה תלונת שווא נגד בעלה על אלימות שלא היתה, עלולה להחשב "מורדת" וכתוצאה מכך לאבד את זכותה למזונות ואת כתובתה. בבית המשפט, היא עלולה להצטייר כשקרנית שאי אפשר להאמין גם לדברים אחרים שהיא אומרת. כך שמבחינה משפטית, בסופו של דבר לא רק שלא הרווחת שום דבר, אלא גם גרמת לעצמך נזק.

אבל הנזק הכבד ביותר הוא הקרע ביחסים ביניכם ואובדן מוחלט של אמון. גבר שהורחק מביתו ומילדיו בטענות שווא על אלימות, על לא עוול בכפו, יתקשה לסלוח ולשכוח את תחושת העוול הנורא ואת ההשפלה שכרוכה בחוויה המפוקפקת הזאת. זו צלקת שנשארת לאורך שנים וקשה מאוד לקיים הורות משותפת ותקשורת עניינית במצב שכזה.

עצות מהסוג הזה יכולות להיות מאוד מפתות כשאנחנו בשיא הכעס והפגיעות מול בן הזוג וקל מאוד במצב הזה לפעול "מהבטן" ולא "מהראש". לכן חשוב שמי שייעץ לך יהיה גורם שקול, מקצועי ואחראי, שיודע לשקול גם את ההשלכות ארוכות הטווח של העצה שהוא נותן.

תגיד שהיא בגדה בך וככה תרוויח יותר בגירושין

בדרך כלל הטענה הכמעט אוטומטית הזו מצד גברים, לא מועילה להם בכלל, להיפך.

מבחינת חלוקת הרכוש ופסיקת מזונות הילדים, זה ממש לא משנה אם היא בגדה או לא. הצרכים של הילדים הם אותו הדבר וזכאותם למזונות לא מושפעת ממה שקורה במערכת היחסים בין ההורים. הרכוש המשותף מתחלק בחלקים שווים גם כן ללא קשר לשאלה מי אשם בפירוד בין הצדדים ובגירושין.

זה נכון שבבית הדין הרבני, שדן בתביעות גירושין, בגידה היא עילה לגירושין. אבל, זו עילה קשה ביותר להוכחה ובית הדין מקבל אותה במקרים נדירים. ישנן עילות גירושין אחרות שקל הרבה יותר להוכיח. כמובן שטענת בגידה שלא הוכחה גורמת לנזק. היא גורמת לך להראות לא אמין – מישהו שאי אפשר להאמין למה שהוא אומר. הנזק הכבד יותר הוא הקרע המוחלט ביחסים ואובדן האמון. אישה שטענו נגדה טענת שווא של בגידה תתקשה לסלוח על כך. זו פגיעה שמותירה צלקת לאורך שנים ומקשה מאוד על האפשרות לקיים שיתוף פעולה ותקשורת עניינית, הנחוצים בכל הקשור לטיפול בילדים.

לכן חשוב מאוד לשקול את ההשלכות ארוכות הטווח של טענות מהסוג הזה ולא סתם "לירות מהמותן" בגלל שאנחנו כועסים ופגועים מכל המצב. לכן גם חשוב להתייעץ עם מישהו שקול, מקצועי ואחראי, שמבין את ההשלכות של כל טענה על מכלול ההיבטים של הגירושין.

בית הדין הרבני טוב יותר לגברים, ולנשים עדיף להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה

ממש לא בהכרח ותלוי במקרה. יש מקרים בהם עדיף לאישה להתדיין בבית דין רבני דווקא. יש סעדים שנשים יכולות לקבל בבית הדין הרבני שהן לא יכולות לקבל בבית המשפט לענייני משפחה. כך למשל, סעד שנקרא "מדור ספציפי" שמאפשר לאישה להמשיך ולגור בדירת המגורים של הזוג ולמנוע את פירוק השיתוף בה, במקרים המתאימים. כמו כן, יש מקרים בהם האינטרס של הגבר מחייב שלא להגיש תביעה לבית הדין הרבני. כך למשל, גבר שאין לו עילת גירושין לפי ההלכה ומגיש תביעת גירושין לבית הדין, סופה של התביעה להדחות והדבר גורם לנזק.

הכלל הוא שיש לבחון כל מקרה לגופו, לאחר שמבררים ואוספים את כל העובדות הרלבנטיות ולהחליט באיזו זירה עדיף להתדיין. טעות נפוצה שהרבה אנשים עושים, היא ללכת לפי ניסיון של חברים, מכרים ובני משפחה שעברו הליכי גירושין בעבר, או לפעול לפי אמונות שגויות מהסוג שאנחנו מדברים עליו כאן. מה שעבד והצליח במקרה של מישהו אחר לא בהכרח יתאים ויצליח במקרה שלך. לכן חשוב לקבל יעוץ מקצועי פרטני, אישי ומעמיק שמביא בחשבון את כל המשתנים הרלבנטיים.

ילדים תמיד נשארים במשמורת של האם

לא תמיד זה נכון. עקרון העל המנחה את בתי המשפט כאשר עליהם להחליט בעניין משמורת ילדים, הוא עקרון טובת הילד. בית המשפט אמור לשקול בראש ובראשונה את טובתו של הילד ולפסוק בהתאם למתחייב מכך. החוק בנוסחו הקיים כיום, קובע הנחת מוצא שטובתם של ילדים עד גיל 6 היא להיות במשמורת אמם. הנחה זו מכונה בציבור בשם "חזקת הגיל הרך" ויש עליה ביקורת רבה. אנשי מקצוע רבים טוענים שאין מקום להניח כי הורות של אם עדיפה על הורות של אב וכי טובת הילד מחייבת קשר הורי שווה עם שני ההורים. ועדת שניט שדנה בנושא, המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך. אולם נכון להיום טרם תוקן החוק. הנוהג שהשתרש בפסיקות בתי המשפט משך השנים היה הענקת המשמורת לאם, אלא אם מדובר במקרים חריגים וקיצוניים בהם האם אינה מסוגלת לתפקד כהורה.

עם זאת, בשנים האחרונות ישנה מגמה שונה בפסיקה. יותר ויותר אבות מתעקשים על משמורת משותפת ובמקרים מסוימים גם תובעים משמורת בלעדית. יותר ויותר, נעשים ניסיונות בפסיקת בתי המשפט ללכת לכיוון של משמורת משותפת וההנחה האוטומטית שהמשמורת תמיד תהיה בידי האם אינה תקפה עוד.

משמורת בילדים זה דבר קריטי כי להורה המשמורן יש מעמד עדיף בכל הקשור לילדים

בניגוד למה שחושבים רבים, המשמעות המעשית של קביעת "משמורת" היא די מצומצמת והיא קשורה למקום המגורים הקבוע של הילדים, אך לא קשורה למעורבות בגידול שלהם ולקבלת החלטות בעניינם.

החוק קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ושניהם נושאים באחריות כלפי הילדים בצורה שווה. קבלת החלטות בעניין הילדים, כולל לגבי חינוכם, הטיפול בהם, מקום מגוריהם וכד', צריכה להעשות במשותף ובהסכמה על ידי שני ההורים ובמידה ואין ביניהם הסכמה, בית המשפט מכריע במחלוקת. גם כשהורים נפרדים ומתגרשים, עדיין כל אחד מהם אחראי במידה שווה לגידול הילדים ולכן גם במצב של פרידה ההחלטות לגבי הילדים צריכות להתקבל במשותף, כולל ההחלטה היכן יגורו הילדים וכיצד ומתי ישהו אצל ההורה שאצלו הם אינם גרים. אם אין הסכם בעניין זה בין ההורים, בית המשפט יכריע בעניין.

המילה "משמורת" לא מוזכרת בחוק. למעשה, המשמעות המעשית כמעט היחידה של "המשמורת" היא קביעת מקום המגורים של הילדים לאחר הגירושין. בכל הקשור לאחריות ההורית, זו נשארת משותפת ושווה בין ההורים. מעמדו של ההורה "הלא המשמורן" זהה למעמדו של ההורה "המשמורן" וכל החלטה משמעותית הנוגעת לילדים חייבת להתקבל בהסכמתו.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת על עצם השימוש במילה "משמורת" בהתייחס ליחסים שבין הורים לילדים, כאשר המונח מרמז על החזקה, כאילו היו הילדים חפץ או רכוש. קיימת נטיה בפסיקה החדשה שלא לעשות שימוש כלל במונחים "משמורת" ו – "הסדרי ראיה" ובמקום זאת לדבר על אחריות הורית ועל זמני שהיה של הילדים עם כל אחד מההורים.

כשיש משמורת משותפת האב לא צריך לשלם מזונות

לא נכון. נכון למצב החוקי כיום, הזכאות של ילדים למזונות נקבעת על פי הדין האישי , כלומר הדין הדתי. בהנחה ומדובר באב ובילדים יהודים, הילדים זכאים למזונות על פי הדין העברי. על פי הדין העברי, החיוב במזונות הילדים מוטל על האב. זהו חיוב אבסולוטי שהיקפו אינו משתנה לפי כמות הזמן שהילדים שוהים בביתו של האב. יחד עם זאת, היות ובפועל אב שהילדים שוהים אצלו מחצית מהזמן נושא בחלק גדול יותר מהוצאותיהם מאשר אב שילדיו אצלו על פי הסדרי הראיה המקובלים, תיתכן הפחתה מסוימת בדמי המזונות שישלם אותו אב. החיוב במזונות עשוי להיות מופחת אך לא מתבטל.

דמי המזונות שנפסקים עבור ילדים נקבעים על פי רמת החיים שהילדים הורגלו לחיות בה

לא נכון. דמי המזונות הנפסקים עבור ילדים נקבעים על פי צורכיהם של הילדים ולא על פי רמת חייהם. מזונות אישה לעומת זאת, אכן מביאים בחשבון את רמת החיים בה הורגלה האישה לחיות.

ילד שנולד להורים שלא נשואים אחד לשני הוא ממזר ולא יוכל להנשא בעתיד

על פי ההלכה, ממזר הוא מי שנולד לאישה יהודיה נשואה מגבר יהודי שאינו בעלה. לפיכך, ילד שנולד לאישה שאינה נשואה, רווקה או גרושה, אינו ממזר, ללא קשר לסטטוס של אביו – אם הינו נשוי, גרוש או רווק. לפיכך, למשל ילד שנולד לבני זוג ידועים בציבור, כאשר האישה אינה נשואה כדת משה וישראל לגבר אחר, אינו ממזר.

חשוב להבהיר שבתי הדין הרבניים עושים כל אשר ביכולתם כדי שלא להביא להכרזה על ילד כממזר. אם בכל זאת נקבע שילד מסויים הוא ממזר, מבחינתו יכולתו להנשא בעתיד, המשמעות היא שהוא לא יוכל להנשא כדת משה וישראל אלא למישהי שהיא ממזרה. אין מניעה כמובן שיכול להנשא בחו"ל בנישואים אזרחיים, המוכרים בישראל הלכה למעשה כנישואים לכל דבר ועניין, לרבות רישום כנשואים במשרד הפנים.

עדיף להתחתן בנישואין אזרחיים כי אז אם מתגרשים לא צריך את בית הדין הרבני

לא נכון. בני זוג ישראלים יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל ואשר מבקשים להתיר את נישואיהם, יצטרכו לעשות זאת בבית הדין הרבני. עם זאת, בדרך כלל התרת הנישואין האזרחיים בבית הדין קלה יותר מאשר גירושין של בני זוג נשואים כדת משה וישראל.

נכסים שנרכשו לפני הנישואין על ידי הבעל, או שקיבל בירושה או במתנה, יהיו שלו בלבד במקרה של גירושין

לא בהכרח. אמנם החוק קובע שאיזון המשאבים בין בני הזוג לא יחול על נכסים שנרכשו לפני הנישואין או שהתקבלו בידי אחד מהצדדים בירושה או במתנה. אך יש משמעות רבה לשאלה מה נעשה עם נכסים אלו לאחר שהתקבלו, משך חייהם המשותפים של בני הזוג. אם למשל מדובר בדירה ששני הצדדים גרו בה יחד עם ילדיהם, השקיעו כספים משותפים בשיפוצה וכד', בית המשפט עשוי להסיק כוונה מצד הבעל לשתף את אשתו בנכס זה, בהתחשב בפרמטרים שונים כגון משך החיים המשותפים, האם מדובר בנישואין ראשונים, האם הצדדים ניהלו ביניהם שיתוף מלא בכלל הנכסים שלהם או הפרדה רכושית ועוד. במקרים מסויימים למרות שהנכס המדובר נרכש לפני הנישואין או התקבל בירושה או במתנה, בית המשפט עשוי להסיק כוונה של הצדדים לקיים שיתוף לגבי נכס זה ובמקרה שכזה יחשב הנכס ככנס משותף.

גם כאשר קיים הסכם ממון בין בני הזוג שקובע שנכס מסויים לא יחשב כמשותף, בית המשפט בוחן את התנהגות הצדדים וכוונתם לאחר חתימת ההסכם, ובמקרים מסויימים עשוי לקבוע שהוכחה כוונה לשתף את בן הזוג באותו נכס, למרות האמור בהסכם.

על כן לא נכון להניח הנחות נחרצות מראש ויש לבחון את כלל נסיבות החיים המשותפים של בני הזוג.

אישה לא נשואה שהיא ידועה בציבור לא זכאית למזונות עבור עצמה

לא נכון. אמנם על פי הדין העברי רק אישה נשואה כדת משה וישראל זכאית למזונות מבעלה, אך הפסיקה הכירה גם בזכותה של הידועה בציבור למזונות, מכוח הדין האזרחי. עם זאת, שיעור המזונות והיקפם עשוי להיות שונה ומוכרע בכל מקרה על פי נסיבותיו.

...